הסרטים שלי במאי 2021

  • 1 במאי:
  • 1 במאי
    13:45, עלילות תלמי המנגב וחיים הזורק החוצה, סינמטק תל אביב.
    לאחר מכן תיערך שיחה עם אורי רותם ואיתי, דבורית שרגל.
    תקציר וכרטיסים.
  • 19:00 איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?
    (טריילר)
    הסרט החותם את טרילוגיית ילדי העולם שלי.
    זוהי הקרנת אונליין ואחריה שיחת זום.
    איך מצטרפים? כותבים לי בווטסאפ – 0523512025
  • 25 במאי
    15:00 הקרנה פרטית של עלילות תלמי המנגב וחיים הזורק החוצה לחברת ההייטק בה עובד אורי.
    אי אפשר להצטרף, אבל אפשר להזמין אותנו לחברות הייטק (או לואו טק 😉 )אחרות או לכל מקום ואירוע אחר. אורי ואני נהיה שם כמובן לשיחה.
  • 20:30 עלילות תלמי המנגב וחיים הזורק החוצה בספריית כפר יונה:
    אורי רותם, איש הייטק, מעריץ נלהב של ספרי "תמונות יפואיות" שכתב מנחם תלמי, יוצא למסע מרתק שבו הוא מפיח חיים בסיפורי יפו ומפצח את קסמם, גם באמצעות איוריו הפלאיים של שמואל כץ. הוא מחפש את הדמויות מהספרים ונפגש עם הגיבור האמיתי שלו, העיתונאי, הסופר והאגדה, כדי לשמוע ממנו כל מה שהוא יודע על יפו של שנות השישים ועל הג'מעה מאז. לבסוף הוא מלקט את שברירי הראיון האחרון עם תלמי, שהלך לעולמו ב-2018. אורך הסרט 46 ד'.
    אורי ואני נהיה שם גם.

  • 27 במאי
    21:00 צוללת בסינמטק ירושלים
    בקיץ 2017 עלתה העיתונאית קים ואל על צוללת בדנמרק כדי לראיין מישהו ונעלמה. החיפושים אחריה העלו ממצאים מחרידים. במקביל, בישראל, חולמת הבמאית, דבורית שרגל, חלום מוזר ומפחיד. נקודות השקה מתגלות בין החלום לבין האירוע בדנמרק וגם בין גיבורי הסיפור לבינה. היא יוצאת למסע בארצות הצפון כדי להבין מה קרה לעיתונאית בצוללת במימי קופנהגן ולמה. [אורך 47 ד', ישראל, 2021]
    טריילר
    או VOD.
  • פסטיבל!
  • 28-29 במאי
    פסטיבלון צפוני קטן מסרטיי אצל מור ושולי, שמלווים אותי ממש מתחילת דרכי הקולנועית.
    המעוניינים, מקרב חבריי ומקורביי וצופיי, שרוצים להגיע למקום (טירה מכושפת בלב היער? יאכטה בלב ים? קוטה כמו בלפלנד? מי יודע) מוזמנים לכתוב לי ווטסאפ או אימייל
    0523512025, dvorit.shargal@gmail.com

שישי, 28 במאי, 20:30 סרט הפתיחה, עלילות תלמי המנגב וחיים הזורק החוצה, כולל שיחה עם אורי רותם, גיבור ומפיק הסרט ודבורית הבמאית.
ההקרנה תהיה בחוץ. ייתכן שיהיה קריר וכדאי להצטייד בלבוש חם.    

23:30, צוללת. ההקרנה בפגודה, חלל קטן ואינטימי. כמובן שאהיה שם לשיחה עם הנוכחים.
טריילר

  • או VOD.


  • שבת, 29 במאי, אנחנו עדיין בפסטיבל מור ושולי

    10:00  – איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?
    הסרט הראשון והמאוד אהוב שלי בטרילוגיית ילדי העולם
    סרט נוסטלגי מרתק וכובש לב בעקבות סדרת הספרים "ילדי העולם". הסרט מציג מסע בלשי מפותל ולא ייאמן אחר הגיבורים הנעלמים של סדרת הספרים הבלתי נשכחים שצולמו כולם בידי אנה ריבקין-בריק, נכתבו בחלקם ע"י אסטריד לינדגרן ותורגמו ברובם בידי לאה גולדברג. אלה-קרי הילדה מלפלנד, נוריקו-סאן הילדה מיפן, דירק הילד מהולנד והגיבורים הישראלים מהקיבוץ ומהמדבר. באמת היו ילדים כאלה? איפה הם היום?
    (50 ד', לבני 8-120)

    11:30  – אפריקה! סיאה מהקילימנג׳רו
    המסע בעקבות גיבורי ספרי הילדים המצולמים של אנה ריבקין-בריק נמשך. אחרי פלאי "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" ממריאה דבורית שרגל לאפריקה כדי להתחקות אחר גיבורת הספר "סיאה הילדה מאפריקה". איפה סיאה היום? היכן צולם הספר? הוא באמת מתאר את היבשת השחורה? מה קרה למשפחה הגדולה שלה? לאן הגיעה סיאה כשגדלה ועד כמה חייה של סיאה דומים לחיי הנשים באפריקה? (לבני עשר עד מאה).

    14:30 – איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?
    הרפתקה בלשית נוספת בעקבות הספרים המצולמים של אנה ריבקין-בריק. מסע פלאי ונוגע ללב בין שתי מאות, שלוש יבשות וארבע מדינות ונגיעה מטלטלת במעמקי הזיכרון. מה קרה ללילבס, רוכבת הסוסים הקטנה מהקרקס ואיפה מוקיהנה, ילדת הפרחים המתוקה מהוואי. הסרט חותם את הטרילוגיה המלבבת, הכוללת את "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" ו"אפריקה!" (לבני 9-99)

    16:00 – עלילות תלמי המנגב וחיים הזורק החוצה
    ראו פרטי הסרט לעיל.

    החודש המפואר הזה ייחתם ב-29 במאי, 19:00, עם הקרנה נוספת של צוללת
    סינמטק ירושלים

  • או VOD.
  • כמו כן אפשר ורצוי להזמין אותי לכל מקום ואתר בישראל ובעולם עם אחד או יותר מסרטיי, להקרנות פרונטליות ולהקרנות אונליין עם שיחה בעקבותיהן. 0523512025 * ווטסאפ או שיחת אודיו:)


    מלך הסלים 2020

    אני לא מראיינת הרבה קולגות באריכות, להנאתי, אבל במקרה של אלון ויינשטוק זה אחרת, כי יש לנו שני דברים מהותיים משותפים: שנינו נולדנו וגדלנו בפתח תקווה ושנינו יוצרי דוקו עצמאי. על החלק הראשון של המשפט התגברנו, בערך, החלק השני הוא החיים עצמם. אלון עוסק בקולנוע כבר 20 שנה, אני רק עשור. אלון רב פעלים; היה מאמן כדורסל, עיתונאי, עבד בצ׳יינג׳, יש לו חדר עריכה, הוא יוצר סרטים ויש לו גם נכס אותו הוא משכיר. אני מתפרנסת רק מקולנוע בעשור האחרון, תוך ריקון מוחלט של אוצרותיי הכלכליים וגלגול חריט הכסף שלי מסרט אחד למשנהו.

    ועכשיו הסרט החדש של אלון, למה אני לא שחקן כדורסל, מוקרן או מוסטרם, או איך שלא קוראים לזה בימינו בפסטיבל הקולנוע הגאה בסינמטק ת"א. הסרט הוא סיפור החיים של אלון מהיום שהתאהב בכדורסל ועד כמעט ימינו. אני חושבת שהוא כן שחקן כדורסל, אבל מה זה משנה מה אני חושבת.

    הדוקו הארוך, שעה ו-50 ד', מחולק לחמישה פרקים, לפי שם הסרט. כל מילה פרק.
    אני לא מתכוונת לכתוב פה ביקורת קולנוע. אגיד רק שחשבתי על הסרט לא מעט אחרי שצפיתי בו, וזה, מבחינתי, הקריטריון לשאלה אם סרט מוצלח. זה מה שאני רוצה שיקרה גם לסרטים שלי: שאנשים יחשבו עליהם אחרי הצפייה. ולכן, מיד אחרי שצפיתי בסרט ביקשתי מאלון ספונטנית להתראיין.

    מה החיבור בין הסרט לבין הפסטיבל לקולנוע גאה?
    "אנחנו חוגגים עשור לסרט זה גילה, זה אני על גילה גולדשטיין, מראשוני הטראנסג'נדרים בישראל ונתנו לי את אות יקיר הפסטיבל.
    "אני מספר בסרט שכשהיינו בישיבה בכפר גנים היינו מתכנסים בערבים בחדרים ומתעסקים בעצמנו. כשהרב שמע על כך הוא ראה בעיני רוחו הומואים, איסור מן התורה, ובסוף אותה שנה העיפו מהישיבה שישה תלמידים וביניהם אני. בסופו של דבר זה הציל אותי כי יכולתי לחזור לשחק כדורסל בקבוצה בצורה מסודרת, מה שלא ראו בישיבה בעין יפה.
    "הסרט עוסק בחופש, בביטוי עצמי ובאמירת מה שחשוב לך. ובזה עוסק גם הפסטיבל הגאה. ויש עוד סיבה, אח שלי, שי כרם, הוא המנהל של אייקון הקהילה, דנה אינטרנשיונל, מזה 20 שנים. שי מופיע בסרט וחלק נוסף שלי באהבת הלהט"ב ובהרגשת השייכות שלי אליהם בא ממנו.
    "וגם, להיות דתי ולעזוב את הדת זה תהליך שמשאיר אותך חצי-חצי. קצת כמו טרנס. גילה הייתה אומרת לי : אבל מה אתה רואה, אישה? גבר? היו לה חששות".

    איך התחלת/ החלטת ליצור את הסרט למה אני לא שחקן כדורסל?
    "ב-1998 קנו לי מצלמה. מיני די.וי 3ccd. בלימודים בקמרה אובסקורה, שהחלו ב-1995, לא הייתי בין הצלמים. לא התקרבתי אליהם. הם היו טכניים כאלה וגבר-גבר וזה לא הרגיש לי נוח. הרגשתי שבאתי לספר סיפורים ואלמד תחומים נוספים בקולנוע.
    "עם זאת, התחלתי לצלם במצלמה החדשה את המשחק האחרון שלי, שמופיע בסרט. ב-1999 צילמתי ריאיון עם חבר שלי, חגי שטראוס, אחרי שחתם לי כעד ברבנות עם החבר הטוב שלי, אורי הריס ז״ל. בסוף הסצינה לא נשארה בסרט, אבל הריאיון כן. ב-2002, כשגרתי ברח' ג'ורג' אליוט, ליד שינקין, נערך טורניר כדורסל שכונתי, טורניר המכולות, ואז החלטתי שאני רוצה לעשות סרט שיספר מה מנע ממני להיות שחקן. בסופו אניף את הגביע. החלק הכי חשוב, לב הסרט 2004-5, הוא צילומים עם רועי רוט (צילם את "מָנָאיֶיכּ", "שטיסל", "הפרלמנט" ועוד).
    "התגרשתי מאישתי הראשונה, גילי, ב-2003, אחרי שהיינו יחד שש שנים (מתוכן ארבע נשואים). זה היה עצוב. הבנתי שאני חייב לשנס מותניים ולעשות את הסרט הזה.
    "עד 2010 היו לי שלושה סרטים פתוחים: עמוס וטחינה, זה גילה, זה אני ולמה אני לא שחקן כדורסל. כיוונתי לעשות סדר ולסיימם אחד-אחד וכך היה. העריכה של 'למה אני לא…' – 500 שעות חומר גלם! – נמשכה עשר שנים ותוך כדי עשינו, הדס קסטנבויים, העורכת שלי ואני, עוד סרט זיכרון והמון קליפים. יעל ליבוביץ עזרה לי כשהדס הייתה בחופשת לידה וחתמנו את הסרט. אפשר היה להמשיך להתעסק עם הסרט עוד חודשים, אבל החלטתי ש'די, מספיק, בן אדם'".

    היגשת אותו לקרנות קולנוע ולגופי שידור?
    "ברור, לכולם. לא היו מעוניינים. חציתי את האוקיינוס בשחייה, הגעתי לארץ בהליכה. היו הרבה שלבים קשים. היה צריך הרבה אמונה וסבלנות. זה שהסרט יצא לעולם זה ההישג שלי. כמובן שאני רוצה שהוא יצליח ויהיה אהוב, אבל עצם שחרורו מוריד ממני נטל של 20 שנות מחשבה יומיומית עליו וגם נפטרתי מכל השאלות של כולם, 'מה, אתה עוד עם הסרט על הכדורסל?'".

    מתוך "למה אני לא שחקן כדורסל"

    כמה עלה הסרט בסופו של דבר?
    "בערך 400,000 ש'. תחלקי לעשרים שנה ולחודשים ויוצא סכום סביר, 1,666 ש' בחודש. סכום פעוט להוציא על מה שיקר לך. הייתי חייב לספר את זה, להוציא את זה, לעשות מזה סרט, בלדה, שיר".

    לאבא שלך הייתה חברת ביטוח. עבדת שם כדי להתפרנס בימים קשים?
    "עבדתי אצל אבי לסירוגין בהרבה תקופות בחיי. כבר בסוף הצבא החלפתי את אחי הגדול שנסע ללמוד בחו"ל. אחרי הלימודים בקמרה, בשנת 2000, הייתי עם רעייתי דאז, גילי, בהודו. מכיוון שלא היה לי אומץ וביטחון שאוכל להתפרנס מהקולנוע החלטתי שאעבוד אצל אבי ואנסה לשלב בין הדברים.
    "חשבתי שאעבוד חמש שנים בחברת הביטוח שלו ואח"כ נראה. אבל היה לי קשה שם ובאיזשהו שלב התחלתי לעשות קליפים לחברה. הם היו מבסוטים ואני עוד יותר.
    "עזבתי את הביטוח ב-2007 ועברתי לקולנוע. החברה נמכרה. היה לי חדר עריכה בבית, תענוג. היום יש לי חדר עריכה בבית אל על". 

    הראייה שלך את פתח תקווה השתנה עם השנים?
    "פ"ת נחמדה. נהייתה ההום טאון שנשארה מאחור. אני מלא נוסטלגיה אליה ולפעמים בא לי לעשות יום טיול בחובבי ציון. עבדתי בה כאמור כסוכן ביטוח הרבה שנים אז אני קשור אליה, אבל אני מאושר שעברתי לתל אביב. בכלל, ת"א הייתה נכספת לנו, הפתח תקוואים. קו 66, קו 51.
    "היינו מורידים את הכיפה כשמגיעים לתל אביב ומקווים שאף אחד לא יראה אותנו. חוויות הדתל"ש. ביטוי ששמעתי לראשונה בשנה א' בקמרה מאושרה שוורץ. המחמאה שהכי אהבתי לקבל הייתה 'לא רואים עליך שהיית דתי'".

    מה היחס שלך לדת היום?
    "היחס לדת מורכב. תורת ה' תמימה. אנשים לפעמים לא משהו. 'דרכיה דרכי נועם ונתיבותיה שלום'. את זה אני לוקח היום. במשך שנים שנאתי את הדת ונהניתי לעבור על כל איסוריה כמעט. אי אפשר לעבור על כולם כמו שאי אפשר לקיים תרי"ג מצוות, אגב. הכעס והשנאה היו תמיד מעורבבים ברגשות אשם. האשמתי את כולם, אבל את ההורים שלי ואת אורח החיים שלהם היה לי קשה לבקר. אני נפגע בשם אמא שלי כשרוגל אלפר כותב על החבר הדמיוני של המאמינים. קשה לי היום לצאת נגד הדת כי אני יודע שיש בה צדדים יפים. ההתקרבות של עמוס, גיבור הסרט שלי, 'עמוס וטחינה' לדת, השפיעה עליי. ראיתי איך זה ממלא את עמוס בתוכן ובשמחה. זה מאוד משנה איך הגעת לדת. בכפייה או בהתנדבות. חג׳ג׳, שמשתתף בסרט שלי ומסביר לי דברים אודותיה, בא מרצונו. איש לא כפה עליו. אני הולך לבית כנסת בשכונה שלי ברחוב פרישמן מדי פעם. נהנה לקרוא את ההפטרה שלי. יש שם גם רב דינמי מאוד ומצחיק. וקהילה. רציתי רק לברוח מקהילה ועכשיו זה חסר לי. 
    "אני אתאיסט יהודי. אוהב תרבות יהודית. בדיחות ביידיש. היחס לדת ולחינוך בכלל משתנה עם היותך הורה. התחתנתי שוב והחיים שלי השתנו לגמרי מאז שאני אבא. יש לי שני ילדים, בני 12 ועשר. פתאום הכל חוזר אליך. מה נכון ומה לא ואיך ליבי בתי תתלבש ותדבר״.

    התחתנת בפעם הראשונה בגלל שהחבר הדתי שלך בסרט אומר לך יאללה תתחתן, תעשה ילדים?
    "לא. הוא מדבר איתי, מודאג, אחרי הגירושין. הייתה לי חברה כשבאתי אליו ולא רציתי להתחתן איתה. לא ממש חשבתי על ילדים. רציתי עוד לגדל את הילד שבי. הוא גדל וגדל. כנראה שלא אהבתי אותה מספיק. נפרדנו והכרתי את ליאת אשתי המהממת וב-2008 התחתנו. נולדו ילדה ועוד ילד. אושר גדול. שינוי פסיכי בחיים. טוב לי, מעניין לי, חדש לי. מוזר. אתגרים משתנים. פתאום הילדים, הילדים. מה איתי?".

    הילדים שלך צפו בסרט?
    "ליבי צפתה בחצי השעה הראשונה, בנימין קצת פחות. הראיתי להם כל הקטעים שלהם בסרט והם אהבו. בנימין שיחק כדורסל בכיתה א' בהפועל תל אביב אך הפסיק. אנחנו משחקים יחד והוא משחק ממש יפה. הוא אמר שהשנה היה רוצה לשחק בהפועל כי יש ליגה. נראה. אני אשמח. הוא אוהב משחקי מחשב ויוטיוברים כמו כל הילדים בכיתה שלו והוא לא עושה הרבה ספורט. אבל אני מרגיש שהדוגמה האישית חשובה פה ואם אראה לו שאני עושה יותר הוא גם יעשה. אני חייב לתפוס את עצמי ולחזור לעשות פעילות. לא הבנתי שכשאמרו לי 'עד 120' שלא מדובר במשקל, ועכשיו אני צריך  להוריד במשקל וגם את הסוכר בגדול".

    יש לך עוד סרטים בעבודה?
    "למה אני לא שחקן כדורסל? היה פרויקט חיים ואני מאושר שהסתיים, כאמור. אשמח לעשות ממנו סדרה עם חמישה חלקים לפי מילות שם הסרט. יש לזה מקום לדעתי. היו לי הרבה תהיות לאורך השנים כיצד אצליח להביא את כל הדמויות ואת הסיפור האישי שלי ואת חבריי ובני משפחתי, שיהיה מאוזן ומחולק נכון בין כולם. המוסיקה המקורית של אלי סורני עזרה לי בזה. 
    "התחלתי בעבר לעבוד על סרט על אמנים ישראלים מצליחים בלונדון; אורי גרשט, גידי רובין, צדוק בן דוד. אשמח לסיים אותו. זה יהיה אדיר. יש לי עוד רעיונות. בואי נראה שהבייבי הזה מתחיל ללכת ולגדול ולהגיע לאן שצריך להגיע. משם אמשיך הלאה". 

    מה חדש עם פיטר מדסן, רוצח הצוללת?

    המון דברים קרו עם פיטר מדסן מאז שנכנס לכלא לאחר שהורשע ברצח קים ואל וקיבל מאסר עולם.
    דברים שלא מופיעים בסרט שלי כי יש נקודת זמן בה אני (או כל יוצרת דוקו אחרת, כמובן) מפסיקה לצלם ומתחילה לערוך. וכך יצא הסרט שלי, צוללת, לאקרנים, אחרי דחיות המגפה, ביולי 2020. המילה אקרנים קצת גדולה על מה שקורה, אפשר לצפות בו ב-VOD של סינמטק ת"א וחו"לניקים יכולים לבקש ממני לארגן הקרנת אונליין.

    מדסן היה נשוי בנישואים פתוחים, יהה הדבר הזה מה שיהיה וזכה בחיבתן של רבות. רעייתו התגרשה ממנו במהלך המשפט. היה לה חיסיון מפני התקשורת, וככל שהבנתי עזבה את דנמרק, אולי אפילו אפשר לומר שנמלטה.
    אבל מה, היו לו כל מיני "ידידות" ולמרבה הזוועה, אחת הסוהרות בכלא בו היה בעת המשפט גם התאהבה בו והועברה מתפקידה. גם לבית המשפט עצמו הגיעה שלישיית "ידידות". הצעתי להן להתראיין, לא רצו.

    מדסן קיבל מאסר עולם, אבל זה רק הגביר את אהבת הנשים (המשונות) אליו. קוראים לתופעה היבריסטופיליה. נשים המתאהבות בפושעים כבדים, כולל רוצחים. יש שתי סיבות עיקריות, בעצם אולי שלוש, לתשוקה התמוהה הזו: 1. הן לא מאמינות שהמאמי שלהן באמת עשה את מה שמיוחס לו ורואות בו קורבן של המערכת, הממסד, החברה, בורא עולם. 2. הן מאמינות שיוכלו לגאול אותו ולהפוך אותו לבר לבב. 3. הן מרגישות רגועות שהוא בכלא ולא יכול לבגוד בהן.
    כל הדבר הזה מעורר ומרגש אותן.

    בין מי שהתאהבו בו הייתה נערה דנית בת 17, שהשתתפה באיזה טראש טלוויזיוני וסיפרה שהוא מאוד עזר לה בלבטיה הקיומיים. הם ניהלו חליפת מכתבים ענפה.
    אבל אויה. בינואר האחרון התברר שזהו, האוצר כבר לא פנוי. אישה בשם ג'ני קורפן, 40, שמוצאה ממוסקבה, אקטיביסטית גולה, שקיבלה מקלט מדיני בפינלנד, אמנית, התחתנה איתו. היא מוצאת שהוא אדם מקסים והיא גאה להיות אישתו. או במילותיה: הוא "יפה, חכם, מוכשר, מסור ואמפתי".
    ועל הרצח של קים ואל? "בעלי הוא אחד משני הקורבנות של הפשע הזה, והעובדה שנשאר בחיים היא עונש עבורו, לא פרס או מזל".

    עוד הערה קטנה לפני ההמשך: כלי התקשורת השונים, בארץ ובעולם, נוהגים לכנותו "מהנדס אוטודידקט". ובכן לא מהנדס. בנה את הצוללות בעזרת הרבה עוזרים ובעלי מקצוע שידעו את המלאכה. עוד תיאור ביזארי שלו הוא "אילון מאסק הדני", או "מיליונר אקסצנטרי". אז לא מאסק ולא מיליונר. חי מהיד לפה ונעזר – לא ש ל י יכול להיות משהו נגד זה – בתמיכת ובמימון ההמונים, לעומת מאסק המיליארדר והנדבן. הונו האישי של מאסק זינק במחצית הראשונה של 2020 מ-20 למעל 103 מיליארד דולר. רק שתדעו.
    נכון, שניהם יזמים וחובבי טילים.

    מתחילת 2020 ועד כה נחתמו כמה יצירות על מעללי מדסן בנוסף לסרט שלי, אותו הזכרתי, הסרט שתקציבו הזעום מתקרב, אולי, לתקציב הקייטרינג של אחד מהמוצרים הנוספים.
    הסרט הראשון שהפקתו הסתיימה לכאורה, Into the deep, שביימה אמה סאליבן האוסטרלית-דנית, הוקרן בפסטיבל סאנדנס האחרון. הוא קצר את תשואות הקהל אך לא זכה בפרס. סאליבן החלה לראיין את מדסן לפני הרצח של ואל, כולל ביום הרצח, והסרט עוסק בעיקר בעוזריו של מדסן שבנו איתו את הצוללות והטילים. נטפליקס קנתה אותו (וכמובן מימנה אותו), אך התברר שכמה ממשתתפיו לא חתמו על רליס ולא הסכימו להופיע בו. גם הצלם משך ידיו מהיצירה.
    נטפליקס הקפיאה את השידור שלו וממש באחרונה דווח שהסרט בעריכה מחודשת, כשהדמויות שלא רוצות להופיע בו ייחתכו החוצה ולאחר מכן, לא ידוע מתי, נטפליקס כנראה תשדר אותו. איך נטפליקס לא קיבלה ליד רליסים מראש? אין לי מושג. יש איזו לקונה בחוק הדני, האומרת שעצם העובדה שהצטלמת לסרט היא בגדר הסכמה להופיע בו (אגב, גם ביפן זה כך). אבל זה לא עובר בישראל, וגם לא באמריקה, ולפיכך לא בנטפליקס, ועדיין, נטפליקס מעדה? וואוו.

    היצירה השנייה, Secret talks recordings with Peter Madsen, ששודרה בערוץ דיסקברי הדני, היא מיני-סדרה שהופקה מ-20 שעות של ראיונות טלפוניים עם מדסן (תחילה לא ידע שהוקלט, אבל לאחר מכן הסכים לשימוש בחומרים), וגדולתה היא שהוא מודה שם, בתשובה לשאלה של העיתונאי שראיין אותו, המככב בסדרה, שהוא רצח את ואל כי היא נכנסה לשדה מוקשים בשאלות שלה והפעילה בו משהו. מעניין מה חושבים חוקריו של מדסן על כך, שהרי במשפט ל א הודה ברצח.

    הסדרה השלישית, דרמה, נקראת The investigation וביים אותה טוביאס לינדהולם, גדול במאיה של דנמרק. זו סדרה עתירת תקציב והיא מתארת את חקירה הרצח כפי שהתקיימה באמת, עם שחקנים שמגלמים את כל הדמויות המעורבות, למעט דמויותיהם של מדסן ושל ואל שפשוט נעדרות ממנה (!). הסדרה נעשתה בתמיכת המשפחה של ואל אך בלי החבר שלה, שפרש בטריקת דלת וטען (משהו כמו) שעושים מסחרה בדמותה של זוגתו.

    ולקינוח זמני, ביום שלישי, 20 באוקטובר, אירעה הדרמה הגדולה, מדסן ברח מהכלא. או לפחות ניסה לברוח מכלא Herstedvester הנמצא מחוצה לקופנהגן. הוא הספיק לאוץ כ-400 מ', ועוד כשיצא בריצה מהמקום השומרים צעקו עליו ואליו, "פיטר, שכב, פיטר, שכב!" אך הוא התעלם. ביציאה ניסה להתפרץ לוואן לבן שנקלע לדרכו, אך די מהר השומרים, השוטרים, החיילים, סיירת מטכ"ל, הכריעו אותו. תחילה סברו שעל גופו חגורת נפץ, אך התברר שלא ולא. האם היה לו סיוע מבחוץ? עוד לא ברור.
    הוא הוחזר אחר כבוד לכלא, הדומה יותר למלון מפואר. מתברר, מתלונות עובדיו, שמספר הסוהרים שם צנח בשליש בעשרים השנים האחרונות, וצוות הכלא מספר שהאסירים נמצאים שעות ארוכות ביממה ללא השגחה. ובכן, פרצה קוראת לגנב שמדסן ניצל.
    רק שנשאלת השאלה מה חשב לעצמו? הרי פרצופו מוכר בכל העולם, לאן התכוון לברוח ואיך?
    כבר בעת המשפט, באבחון שנעשה לאישיותו המפוקפקת (פסיכופת!) נאמר שיש לו אינטליגנציה ממוצעת, לא גאון ולא כלום. אכן יזם עקשן, אכן כריזמטי מאוד בעיני פלח מסוים באוכלוסיה, ועדיין, מעשהו המטופש בשבוע שעבר לא מעיד על חוכמת יתר.

    רעייתו האוהבת ג'ני קורפן כתבה עוד פוסט בפייסבוק, בו היא מצהירה שלא תתייחס יותר למעלליו של בעלה האהוב והמקסים ורק תפרסם מגוון מהעבודות שיצר בשלוש ומשהו שנותיו בכלא. איזה עבודות? לא פירטה.
    נחיה ונראה.

    סרטון על מדסן והבריחה
    ועוד אחד, שבסופו פולט אחד השומרים שם לעבר הרוצח הנמלט: "ז&*ה קטנה" (מן הסתם המקבילה של בן ז^*&).

    אז כאמור, צוללת ב-VOD של סינמטק תל אביב.

    ויש לי גם אתר! בקרו בו, קראו על כל הסרטים שלי והזמינו אותם:)

    יש לי אתר!

    עד היום, כבר המון שנים, הרבה יותר מעשור, ענה הבלוג הפעוט הזה על כל צרכיי, ובו תיעדתי את כל מפעלותיי, מחשבותיי והגיגיי.

    רק לפני חמש שנים וחצי היה לי סרט אחד, "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" ובו השקעתי את כל משאביי.
    אבל מה התברר? שאני אישה פורייה ברמות, ומאז הריתי וילדתי עוד שישה סרטים.
    כך שאני מגדלת כעת שבעה סרטים בסך הכל, ואין מספיק מקום בבית הקטון הזה, בבלוג.

    אז בניתי להם אתר. למעשה ריקי כהן בנתה, וקוראים לו באופן מפתיע dvoritshargal.com.
    מזמינה אתכם לבוא לבקר ולבקר. כלומר לכתוב לי איפה יש עדיין טעויות ומה יש לתקן.
    האתר עלה אתמול בערב, כך ש.

    בבלוג הזה אני אמשיך לכתוב, והוא יופיע באתר כקישור.
    מאחר שהייתי צריכה לשנות את כתובתו, אולי תצטרכו להירשם שוב לקבלת עדכונים.
    ואולי לא, לא יודעת.

    באשר לאירועים הקשורים בסרטיי, אני שוקלת לשלוח ניוזלטר מדי פעם.
    באתר עצמו תוכלו לכתוב לי אם תרצו לקבל ניוזלטר שכזה.

    זהו, אל תלכו לשומקום.

    דבורית שרגל מראיינת את דבורית שרגל

    מהיתקלות אקראית בתקשורת המקומית גיליתי שאין אדם כמעט מבין תשעה מיליון אזרחי המדינה שלא רואיין לעת הפסחא. מצוקת המרואיינים קשה היא. כמו כן גיליתי שחלק משמות המרואיינים לא שמעתי מעולם. ואני דווקא מתעניינת מאוד בעולם האמיתי הסובב אותי.
    ולפיכך, לרגל החג השני של פסח תשע"ט החלטתי לראיין את עצמי.
    הריאיון יתפרסם גם ב"דבר הפועלת", גיליון 1 במאי😉

    -הלו דבורית, מה עניינים? מה חדש אצלך?
    "סביר, סביר. אני עובדת כל היום, לבד או עם העורך ומתכוננת להביא לגמר שני סרטים בעזרת השם ושמעון בחודשים הקרובים".

    -אבל עכשיו חופשת פסח, את לא יוצאת לטבע, לראות נחלים בפריחה ופרחים בזרימה ופקקים בעמידה?
    "אה, לא, מה קרה לך. גם לא נתב"גתי. אבל כל יום, לפני שקיעת החמה, אני קמה מהכורסה שעליה התיישבתי בחמש בבוקר ויוצאת להליכה בפארק עם מסכה על האף כדי לא להריח את המנגלים ומודדת צעדים בפדומטר. קשה, קשה לנשום אוויר צח בישראל בימים אלו".

    -אוי, מסכנונת. רחמים. אבל מה הכוונה שני סרטים? הרי עשית מימון המון ל"רצח בצוללת" בינואר האחרון. אז מה זה שני סרטים?
    "הסרט השני הוא סרט מוזמן שביקשו ממני ליצור. סרט פרטי הממומן על ידי מזמיניו, הנקרא 'הפרוטוקול של גלעד' ואספר עליו בהמשך".

    לא הבנתי. את עובדת על שני סרטים במקביל עכשיו?
    "כן, בחודשים האחרונים שניהם בשלבי עריכה מתקדמים, אז אני עושה סוויץ' בראש בכל פעם שאני עוברת מסרט לסרט. ולשאלה הבאה שלך, זה ממש לא קל, בעיקר כשאני גם המפיקה הראשית והמפיקה בפועל ועוזרת ההפקה וכו וכו וכו עוד מיליוני תפקידים בשני הסרטים בכל המערך הזה".

    -מה מצב הצוללת?
    "סבבה. בדיוק אתמול קניתי תמונות מסוכנויות צילום, מה שערער את התקציב הדל של הסרט לגמרי. אבל אין ברירה.
    "בשבועות האחרונים אני עובדת גם על התרגום מדנית של סצינות שונות. זה כל כך מסובך, שקשה לדמיין אפילו. זו מין שפה כזו, מהקשות בעולם, שאני לא מבינה בה מילה, חוץ מאשר כשהדוברים אומרים "פיטר מדסן" (בעצם לא מדסן, אומרים מאאסן) או "קים ואל". היא פתלתלת באופן לא ישוער, עם תחביר בלתי אפשרי וביטויים מוזרים מאוד למילים שבעברית יש רק אופציה אחת עבורן. מאחר שהמתרגם ישראלי וחי בדנמרק, אנחנו עושים פגישות תרגום מורכבות בשיחות טל' בשיטה שהמצאתי.
    "הוא שומע וצופה און ליין איתי בקטעים דרושי התרגום, מתרגם לי בעל פה, אני אומרת לו איזה משפטים אני צריכה משם והוא מוצא לי את הטיים קודים המתאימים, וגם אומר לי מהי המילה הראשונה והאחרונה, כך שאוכל לכתוב לי רצף של אותיות, שנשמעות בערך (כי אין מקבילות הגייתיות בעברית) כמו המקור, כדי לא לטעות".

    -הצעת את הסרט לקרנות קולנוע? לגופי שידור?
    "פחחח. מה נראה לך? ברור. אחסוך את התשובות המבישות".

    -מה עם טרילוגיית ילדי העולם? אלה קרי, נוריקו, סיאה, דירק, לילבס? איך הצלחת ליצור טרילוגיה בשלוש שנים מהרגע שיצא הסרט הראשון לאקרנים?
    "כן, זה באמת קסם, הדבר הזה. לשמחתי, כידוע איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? (1) היה הצלחה, כך שהחזרתי את ההשקעה בו תוך שנה וכך יכולתי, ככל טייקון, לגלגל את חסכונותיי שחזרו אלי ולהשקיע אותם בסרטים הבאים, אפריקה – סיאה מהקילימנג'רו (2) ואיפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו? (3) ויחד עם מימון ההמון הצלחתי לשרוד את יצירתם, ולהגיע פחותויותר לאפס מבחינת משאביי הכלכליים, לא גרעונות ולא יתרונות, אם לסכם את כל השנים האחרונות".

    -למה טרילוגיה? הסרט הראשון לא הספיק?
    "כי נכנסתי לנעליה של אנה ריבקין-בריק, רציתי לדעת עליה יותר, כמו גם על הגיבורות האחרות. וגם חשבתי שאם ספילברג יכול לעשות את זה עם 'בחזרה לעתיד' גם אני יכולה".

    -אפשר לצפות בסרטים עדיין? בכל זאת, אאקוקל"ס כבר בן ארבע וחצי וגם אחיו הצעירים בני כשלוש ושנה וחצי. לא פרק זמן שסרטים מחזיקים מעמד בסיבוב ברחבי הארץ
    "עם דוקו זה קצת אחרת. מאחר שממילא הסרטים האלו אף פעם לא היו סרטי קומפלקסים, הסיבוב איתם הוא יותר ארוך. סינמטקים, מתנ"סים, קיבוצים, ספריות.
    "כלומר, אפשר להזמין את הסרטים יחד איתי לצפייה בכל רחבי הארץ. אני תמיד שמחה להגיע איתם לכל מקום.
    "ההקרנה הבאה של אאקוקל"ס תהיה ב-29 במאי 2019 בפרויקט 'דוקומנטרי בשפירא'.
    "בנוסף, יש גם דיוידי של הסרטים ואפשר לרוכשם לשימוש פרטי. תומכי מימון ההמון של הצוללת כבר קיבלו אותם הביתה מזמן מזמן".

    -את יכולה להסביר לי למה הטרילוגיה לא משודרת למשל בתאגיד השידור הציבורי, כאן? זה הכי מתבקש. האין המנדט שלהם להציג תרבות ישראלית?
    "לא, אני לא יכולה להסביר, אבל את יכולה לפנות אליהם ולשאול אותם".

    -אה, עשיתי זאת אבל יצאתי מתוסכלת מאוד. 
    "טוב נו, כמוני כמוך. את הרי האלטר אגו שלי".

    -את כותבת בלי הפסק בפייסבוק. אבל למה אף פעם לא על חייך האישיים? את יודעת למה אני מתכוונת.
    "אני כן כותבת, צריך רק לדעת לקרוא".

    מה קרה לג'ניפר מיי, סוכנת חשאית, מאמנת דולפינים, בפברואר 1994?

    לפני 25 שנים, 11.3.1994 נערך טקס אשכבה לג'ניפר מיי, אשת הדולפינים, בכנסיית סנט ג'ון, כנסיית הנשיא מול הבית הלבן בוושינגטון. בכנסייה נערכים טקסי אשכבה לבכירי הממשל והבית הלבן, חברי קונגרס ואנשי ביטחון. טקס האשכבה למיי היה לא שגרתי. בכנסייה התנוסס גם דגל מדינת ישראל והיו בה המון אנשי צבא, אמריקאים וישראלים. צו איסור צילום הוחל על הקהל למעט הנואמים. בין הסופדים היה ראש ה-CIA לשעבר, וויליאם קולבי.

    אפשר לגגל "ג'ניפר מיי" (Jennifer May), עברית ואנגלית, עד מחרתיים. התוצאות יובילו מקסימום למיני-סדרה של ירין קימור ודורית סטריק מ-2011, סדרה בעלת שם מושלם, "האישה שידעה יותר מדי" (והנה פרק 1, 2, 3). זהו תחקיר אימתני שנמשך 16 שנים, עלה לערוץ 1 המנוח הון עתק לא ישוער ואיש לא האמין שהמוסד יאשר לשידור אי פעם.

    מיי, אשת ברזל, סופרוומן במלוא מובנה המיתולוגי של המילה, אישה חזקה שאין שנייה לה, עלק תיירת אמריקאית בת 54, כך הכריזו אז כותרות העיתונים, מאלפת דולפינים לביון וללחימה ולאחר מכן פעילה להצלתם, מתה בישראל ב-7 בפברואר 1994. גופתה נמצאה למחרת, תלויה בשירותים בחוף המערבי שעל גבול ת"א-יפו, "ע"י זוג תיירים". מה שמותיהם? האם העידו? שום כלום. אין. נמוגו. חיש מהר החלו הספקולציות על כך שמיי לא התאבדה, כגרסת המשטרה, אלא נרצחה. על-ידי מי? למה?

    בלילה בו קיפחה את חייה ישבה מיי, כרגיל, בקפה נורדאו השייך לחבר שלה, בני שלזינגר, מייסד "תנו לחיות לחיות". הוא צריך היה לקחת אותה מאוחר יותר לנתב"ג. מיי התכוונה לטוס לארה"ב לפגוש את בתה. ב-21:30 היא יצאה לערוך שתי שיחות מטלפון ציבורי אך לא חזרה. כמה שעות מאוחר יותר שלזינגר הודיע למשטרה שנעלמה. כ-20 שעות לאחר מכן נמצאה גופתה כמפורט, כחמישה ק"מ מהקפה.

    למיי היה כרטיס טיסה אך שמה הועלם מרישום חברת התעופה. הפתולוג ד"ר יהודה היס מהמכון הפתולוגי באבו כביר הכחיש שהיה נוכח בעת נתיחת הגופה אך יש צילום שלו בחדר הניתוח. בדרכונים הרבים של מיי אין אף חותמת המעידה על ביקוריה בישראל, לבקשתה, כי הייתה באה והולכת למדינות ערב. האם סייעה לבטחון המדינה? ועוד איך. ולאחות הגדולה, אמריקה? יו בט. עסקאות נשק בקונגו? זהב בברזיל? חילוץ ילדים באפגניסטן? כתיבת תורת ההסתערבות? זרועות הפלדה שלה היו שלוחות לכל העולם.

    ג'ני מיי, "קופסה של שרירים", "פייטרית", "קילרית", הייתה מחוברת לארגונים החשאיים. מה-CIA ועד המוסד. המרואיינים של קימור מכחישים שהייתה משויכת באופן רשמי לארגון זה או אחר, אבל כל קודקודי המדינה, ראשי הממשל וכוחות הביטחון באותן שנים הכירו אותה. חלקם מרואיינים בסדרה. וגם, חִזרו לפסקה הראשונה.

    מיי הייתה מומחית-על בנק"ל, בקרב מגע ובאומנויות לחימה רבות נוספות, מדריכת רכיבה, כאמור בקיאה בדולפיני קרב וביון, בעלת אינטליגנציה עילאית כמשתמע משלל עיסוקיה וכישורים צלופחיים ברמות. מי החליטו שיש להיפטר ממנה? על מי היוותה איום? על מדינות? אנשי צללים? ארגונים? מה ידעה שלא צריכה הייתה לדעת?

    האגו ענק בעולם הריגול העולמי, אומרים הדוברים המרובים, כבוד, כסף, הרבה כסף מתגלגל שם. עולם הביון הוא גם עסק לכל דבר. מיי לא הייתה אישה ענייה, ביתה המרוהט בסגנון ויקטוריאני בהחלט היה שווה כמה גרושים, אבל כשהגיעה לישראל לביקור האחרון שהוביל למותה לא היה לה שקל ותנאי המגורים שלה היו ירודים במיוחד. של אדם במנוסה.

    טקס האשכבה שלה, לפני חצי יובל, כמפורט לעיל, היה ההודאה הראשונה שמיי הייתה מקושרת לארגון הביון האמריקאי. ליד שמו של כל מנוח בספר הנפטרים של כנסיית הנשיא כתובה סיבת המוות. ליד שמה של מיי יש עמודה ריקה. איש כנראה לא חושב שהתאבדה. אחד המרואיינים אומר: "היה צריך שלושה גברים כדי לרצוח אותה. לא אחד, שלושה". מה קרה למיי, שיצאה מבית הקפה נורדאו בת"א לטלפון ציבורי, כמה שעות לפני שעזבה את ישראל וגופתה נמצאה 4.6 ק"מ משם ביום שאחרי, בחוף המערבי שליד בית האצ"ל?

    "הרצח בצוללת", מימון המון

    כמה חודשים סוערים עברו עלי בכל תחומי החיים. לא אלאה אתכם, אספר רק על הפרויקט הבא שלי, סרט תיעודי על פרשת הרצח בצוללת הדנית בקיץ 2017, כשעיתונאית שבדית  שעלתה לראיין את בונה הצוללת, פיטר מדסן, נרצחה על ידו.

    נשאבתי למקרה הנורא מהרגע הראשון, עקבתי אחר כל צעד ושעל בו, אחרי החקירה, אחרי המשפט. בשלב די מוקדם הבנתי שאני לא יכולה אחרת, שאני חייבת ליצור סרט על נקודת המבט שלי לסיפור.

    בטח תשאלו אותי: אבל מה לך ולזה? כלומר, זה לא קרה פה, מה לך ולמקרה הנורא הזה בסקנדינביה? או. יש תשובות בסרט, כלומר יהיו.
    וזה, למרות שאני לא חושבת שיש ליצור סרטים רק על מה שקורה כאן ועכשיו, או שמתקשר באופן ישיר לחיים שלנו פה.

    הייתי לא מעט בקופנהגן בשנה האחרונה, דגמתי את כל עונות השנה, לא למדתי מילה אחת אפילו בדנית, אבל הבנתי שיודעים עלינו לא מעט שם ושכל דני שני ביקר בישראל. בחיי.

    הנה סרטון המימון וגם הקישור לפרויקט בהדסטארט.

    mimunzolelet from dvorit shargal on Vimeo.

    לילבס ונוריקו ואלה קרי ביוני 2018

    להפתעתי, לא כתבתי פה חודשיים תמימים.
    יש לכך סיבה, והיא עבודה אינטנסיבית על הסרט החדש ונסיעה נוספת לקופנהגן ועדיין אני תמהה, כי לא קרה לי הרבה שלא כתבתי פה לאורך זמן כה רב. בקרוב אעשה לעצמי אנליזה בנושא.
    בהמשך הפוסט, אחרי הצילום היפה, המיטב שלי מפייסבוק מציר הזמן האמור:)

    אבל הנה, לוח ההקרנות של יוני 2018 הממשמש.

    3 ביוני, 10:00, מורים, נהריה – איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?

    4 ביוני, 20:00, הספרייה, נס ציונה – איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?

    6 ביוני, 21:00, הספרייה, קריית אונו – איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?

    7 ביוני, 17:00, הספרייה, טל שחר – איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?

    11 ביוני, 10:00, גני ילדים, קטמון, שיחה על ספרי ילדי העולם

    14 ביוני, 19:00, רמת הכובש – איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?

    24 ביוני, 17:30 הקראה לילדים, 20:30, הסרט והשיחה, מעין צבי – איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?

    26 ביוני, 9:00, ספרניות, ראשל"צ – איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?


    *רוצים גם? 052-3512025, dvoritsh@gmail.com
    *ואת הדיוידיז של איפה אלה קרי… ושל אפריקה! אפשר לרכוש * משלוח בדואר.

    ילדי עפרה.pngבצילום: ענבל וליאור שראל-קורן, הילדים של הבמאית עפרה שראל-קורן, לפני כמעט יובל שנים

    היילייטס מהפוסטים בפייסבוק בחודשיים שחלפו. מאוד גאה בדרך האטרקטיבית שמצאתי להנגישם בבלוג. מצאתי אותה במקרה והיא נפלאה לטעמי:

     

    לילבס, אלה קרי, נוריקו וסיאה בדצמבר 2017

    -סקירת "איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?" של אורון שמיר באתר סריטה.

    -ההמלצה של כרמית ספיר-ויץ במעריב.

    כרמית

    תוספת, 3.12:

    -מאמר שכתבתי על הסרטים ב"הפנקס". מיועד למנויים.

    ביקורת באתר "סרט" (שרון טהר).

    לוח ההקרנות של הסרטים:

    איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?

    סינמטק תל אביב

    שבת, 2.12, 11:30

    שלישי, 5.12, 13:30

    שבת, 9.12, 11:30

    שבת, 16.12, 11:30

    שבת, 23.12, 11:30

    שני,   25.12, 21:45

    שבת, 30.12, 11:30

    טיקוטין, חיפה

    חמישי, 14.12, 17:00

    שבת, 16.12, 11:00, 18:00

    שני, 18.12, 19:00

    שלישי, 19.12, 16:30

    שבת, 23.12, 16:00

    שלישי, 26.12, 16:30

    בית גבריאל

    ראשון, 17.12, 19:30

    סינמטק חיפה

    רביעי, 27.12, 19:00

    טבעון, מרכז הנצחה וספרייה

    שבת, 16.12, 11:30

    שלישי, 19.12, 20:30

    איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?

    שני, 25.12, 17:00, ספריית רמת ישראל, ת"א

    חמישי, 28.12, 19:30, ספריית בית כרם, אולם בית הוועד

    A3-01.jpg

    מוצ"ש, 30.12, אירוע פרטי

    בנוסף: יש דיוידי למכירה במהדורה מוגבלת. הדפסה אחרונה.

    אפריקה! סיאה מהקילימנג'רו

    20.12, 16:39, פסטיבל הקולנוע באורוויל, הודו.

    AfricainAurville

    שבת, 23.12, ראשון, 24.12, מושי, טנזניה (לא טסה איתו)

    שלישי, 26.12, 20:30, קיבוץ המעפיל

    נותרו דיוידי ספורים למכירה.

    לקט "מהנעשה בפייסבוק" בנובמבר 2017

    איפה הייתם כשקראתם את "לילבס ילדת הקרקס"?
    גם הסרט השלישי בטרילוגיה שיצרה דבורית שרגל נפלא ומרומם את הלב בהרבה רמות. סרט מסע, שכקודמיו מונע מתשוקה למפגש חוזר עם גיבורות הילדות הסיפרותיות שהיו מושא לחלומותינו על עולמות רחוקים, שהוא גם מרתק, גם מיטיב עם הזיכרונות וגם נוגע מאוד בניסים ובלב. ראיתי היום בסינמטק ת"א את "איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונוללו?" עם אמה וסופי (9), ויצאנו נלהבות ונרגשות. והמשכנו לדבר בו הרבה, מדהים היה לגלות גם שנכדותיי ואני חקקנו בזיכרון הקריאה את אותם דפים ותמונות.
    לא מצליחה להבין (!!!) כיצד אף גוף שידור עוד לא חטף את השלישיה הנדירה הזו, שמעוררת לא רק את בלוטות הנוסטלגיה אלא גם מחשבות על החיים ביקום האנושי (וכמה הוא קרוב לנו יותר מזה שנדמה לנו כילדים), והרבה השראה מיצירה שהיא בראש ובראשונה הגשמת החלומות של היוצרת האמיצה שלה.
    בינתיים אתם מתומלצים בחום רב לא להחמיץ את ההקרנות המתקיימות כעת בסינמטק ת"א, המזמנות כבונוס גם שיח מעניין עם דבורית על מסע הסרט (יעל גבירץ). 


    אני צופה באיפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו? בכל הקרנה ומפענחת פעם אחר פעם את הסרט מחדש. אז היום חשבתי ולאחר מכן דיברתי על משפט שאני אומרת בו: "ומה אם לילבס כבר לא לילבס"? ופתאום הבנתי שזה הפחד הכי גדול (שלי?), לא להיות יותר מה שהיינו פעם, מה שאהבנו בעצמנו, למשל כל החלקים המפעימים בילדות שלנו. ואז מישהו מהצופים אמר שאנחנו דינמיים, ולכן אולי לא נישאר "אותו דבר". אז עניתי ש"דינמיים" זה תיאור חיובי ואני מקבלת אותו.

    צדה ספרים ישנים לאוסף סדרת ילדי העולם שלי. מצאתי את "לילבס ילדת הקרקס" ב-30 ש'. עסקת חיי. הבלבית אמר לי שחסר עמוד השער. אמרתי לעצמי, שטויות, מה. הספר נראה הכי ישן שיש וזה מה שרציתי. עד מדבריות רמת-גן רכבתי כדי לרוכשו.
    הבלבית ירד עם האוצר וסיפר לי שריגל אחרי וגילה שעשיתי סרטים על הילדים מהספרים. "מה, באמת טסת להוואי?" שאל אותי, ממש כמו הילדים הלא-מאמינים בהקרנות הסרטים. נשבעתי שכן והצעתי לו לבוא לסינמטק בשבת כדי לצפות בלילבס.
    רק בבית בדקתי את מה שנראה לי כהוצאה הראשונה של הספר בעברית ואויה, כחצי מדפי הספר אינם. אה, עכשיו ברור למה כ"כ זול. אבל אני שומרת אותו. גם לספרים מחוללים מגיע מקום על המדף. 

    לילבסישנושן

    אחד הנוכחים, פסיכיאטר בפנסיה, להעניק לי את פרס ז'ול ורן לרגל מסעותיי ברחבי העולם. אמרתי שאשמח לקבל כל פרס שהוא, כזו גרידית אני. על השאלה "למה הסרט לא בטלוויזיה" הצעתי לנוכחים לכתוב מחאה למנכ"לים.

    "…המסע שלך לעשיית הסרטים האלה מרשים ומרגש אותי בכל פעם מחדש. לפעמים קשה להסביר איך מתחברים לאדם שאתה לא מכיר וזאת מבלי אפילו לפגוש אותו…" (א', מייל)

    איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?

    חבר: מה את מראה בכמון?
    אני: את איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?
    חבר: למה לא את איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?
    אני: אתה כמו הבדיחה על האימא הפולנייה שקנתה לבן שלה שתי עניבות, אדומה וירוקה. כשענב את האדומה שאלה אותו במרמור: "אה, אז את הירוקה אתה לא אוהב?"

    יומולדת שלוש לאיפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? והנה, לאוסף, מכתב מצופה חדש:
    "שלום דבורית! מצחיק שאני מאחל לך איחולים על הסרט הזה בדיעבד, אבא של הבדיעבדים… צפיתי בו פעמיים. גם בפעם השנייה דמעתי. מצחיק לגלות כמה אנשים יכולים להיות שותפים לתמונות-עולם ועולם-תמונות מעולם עמוק כל-כך. זה היה כמו לגעת במחצבים פרטיים שלא נגעתי בהם שנים. בעקבות זאת היו הרבה שיחות עם אלה שהיו איתי שם בזמן ההוא, שבו פגשתי את נוריקו ואלה קרי. תודה רבה רבה!" (י')

    אלהקרישלוש

    עם משלחת יפנית: אמנים, סטודנטים, גלריסטים, עיתונאים. כולם אורחי משרד החוץ, שבאו להריח קצת את ישראל וללמוד עלינו. הקרנתי להם מחצית מאיפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?, את כל החצי העוסק אינטנסיבית בחיפוש אחר נוריקו. מעניין היה לראות את תשומת הלב שלהם גואה בכל פעם שיש בסרט שיחה ביפנית:). אחרי הסרט שאלו אותי "במה עסקו ההורים של נוריקו בשנות החמישים, כשהספר צולם?" ולכל מי שטוענים שאנחנו כפר גלובלי ואין הבדל בין בני האדם במקומות שונים בעולם? ובכן, יש ויש ויש.

    יפניםנוב2017

    אפריקה! סיאה מהקילימנג'רו

    התלבטתי, בגלל כל המחמאות שקוצר איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו? בעשרת ימי חייו על האקרנים, האם אוכל לאהוב שווה בשווה את כל יצירותיי. קיבלתי מענה לשאלתי. נסעתי עם אפריקה – סיאה מהקילימנג'רו (שני אוטובוסים כל כיוון, בילוי בתחנה מרכזית, כל הרוק הזה) להספרייה הציבורית ע"ש צ'ייס מבשרת-ציון (אם תלחצו תראו מה כתבה המנהלת היקרה). זה לא עניין של מה בכך, כי בפעם הקודמת הייתי שם עם איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? ביוני 2015. גם אז היה נפלא כמו היום. הקרנת סרט בינות למדפי ספרים עמוסים היא אירוע מעניק השראה וירושלים ובנותיה (וחיפה!) אלו ערים אוהדות לסרטים שלי. אני בשוק מכך שסיבוב ההופעות שלי נמשך כמעט שלוש שנים ושבפרק הזמן הזה הבאתי לחופה וקידושין את שלושת סרטי הטרילוגיה (+אח קטן קצר קומה). הלם. אבל מה אני בעצם רוצה לומר? שצפיתי בסיאה שוב ומה-זה התמוגגתי. כך שכל חרדותיי בטלות ומבוטלות (לחצי השעה הקרובה). והתובנות של תושבי מבשרת על אפריקה, שפתיים יישקו. אפילו קו 405 במחלף עין חמד החדש הגיע בצ'יק. 

    רוצה להסביר משהו על הילדים המגיעים לסרטים שלי.
    ראשית, ממש ממש ממש לא התכוונתי ליצור סרטים לילדים. זה קצת מבלבל, אני יודעת, כי הסרטים עוסקים בספרי ילדים ובגיבורי ילדות, אז אנשים עושים לכאורה את ההיקש המתבקש, אה, אז זה לילדים. ובכן לא. נכון שיש ילדים שצופים בסרטים ומאוד נהנים, נכון שיש קבוצת ילדים שהיא פריקית שלהם, אבל זה לא סרט ילדים (בגיל הרך). כלומר לא סרטי ילדים. ואני חושבת שזה מסלים, במירכאות, מסרט לסרט.
    הסרטים מיועדים לאנשים שנשאר בתוכם משהו, ולו קמצוץ זערער של הילד שהם היו. וכאלו יש מיליונים. אני מנסה לא להתקלשא פה (כלומר להשתמש בקלישאות) ולהגיד שהסרטים מחברים אותך לילד שבך, אבל זה די ככה. הסרטים מיועדים לאדם הבוגר שתוהה בהשתאות איפה הילד שהיה. ואני באה לשים את האצבע ולהגיד, הנה, פה פה פה, זה הילד שהיית. רואה כמה אתה חמוד? בדיוק כמו הגיבורים מהספרים.
    ואם להיות עניינית: אז רגע, לא להביא ילדים? והתשובה, כן, הביאו אותם, בת נ אי שהם יודעים לקרוא כתוביות בעברית במהירות די גבוהה, בתנאי שהם סקרנים ופתוחים להתנסויות בז'אנר שהם לא מכירים לרוב, קולנוע תיעודי, ובתנאי שהם יכולים לשבת 54 ד' ולהקשיב ולצפות בכל החושים וגם לשמוע אותי לאחר מכן;).
    אז כל מי שיגיע עם בני חמש, למשל, לאולם, יתאכזב מרה שהם לא בעניין. ולכן אומר: בבקשה, היצמדו להצעת ההגשה שלי: בני 9-99. ככה אני מכסה את עצמי ביטוחית מפני עוגמת נפש. ואל תתבאסו על הילדים אם למרות שהם עונים לקריטריונים שהצבתי לא ממש ירצו לצפות.
    וכל ילד שמתחבר לסרטים זו בהחלט ברכה גדולה וברור שהוא מחונן;)
    שלא לומר המבוגרים!

    ואם פספסתם: ממליצה על הפוסט הקודם שלי על זכויות יוצרים ותוכן חינמי. מיוטיוב ועד נטפליקס.

    רוצים גם?

    כל הסרטים, כל הפרטים, הזמנות להרצאות, הקרנות ושיחות: דבורית שרגל, 052-3512025, dvoritsh@gmail.com

    זכויות היוצרים ביצירה שלך או: האם אפשר להרוויח כסף מחינם? מיוטיוב ועד נטפליקס

    בעקבות דיונים בפייסבוק כתבתי את הקטע הזה, ואני מביאה אותו גם פה, עם עריכה ועדכונים, כדי שלא יישטף בנהר הגועש והשוצף של הרשת החברתית. לתחושתי לבלוג יש חיי נצח ארוכים יותר. אה, מה זה הפרדוקס הזה, או שיש חיי נצח או שאין, לא? בטח בטח. אבל זה לצורכי הדגשה והאדרה.

    דרמה קצרת מועד התחוללה בעקבות סטטוס שכתבתי על הפרת זכויות יוצרים ביוטיוב לאחד הסרטים שלי. הפרטים הטכניים לא מעניינים אבל הרוחות התלהטו (אוקיי, הרוח שלי התלהטה) ותוך פחות משעה הפכתי את הפוסט ל"פרטי". יוטיוב מצדם הסירו את הקישור הבעייתי אחרי כמה הסברים והודעות שנשלחו אליהם.

    אבל אני רוצה להתייחס להסתערות התגובות המיידית בפוסט בפייסבוק, חלקן מאנשים שמעולם לא הגיבו לי, לא מכירים אותי ולא יודעים דבר על דרך העבודה שלי, אך זה לא מונע מהם להביע את דעותיהם המאוד נחרצות, המבוססות על עולמות תוכן שונים לגמרי ולהסביר לי שאני טועה, בלי לנסות לשמוע קודם או להבין איך בדיוק אני עובדת ומשווקת את הסרטים ובלי להבין שלכל מוצר יש ליצור את התוכנית המתאימה לו. אין תוכנית שיווקית אחת שמתאימה לכולם.

    תגובות המומחים פה היו: מה קרה לך, עזבי, זה המשפך השיווקי החינמי, הוא יביא לך מאות אלפי צופים, את חיה את הכלכלה הישנה, את לא מבינה את המאה ה-21, גם רדיוהד נתנו אלבום בחינם וגם מישהי מפיצה את הספרים שלה בחינם. יופי! זה מה שהתאים לה. לכם. להם.

    ובכן, אסביר שוב. מדובר במספרים אחרים. בעולמות אחרים. אתם חושבים מסות, סטטיק ובן אל וכאלו. הסרטים שלי, חיים ונושמים ומוקרנים, אינם כאלו. הם לא מיועדים למיליונים. והם עלו כסף. מאות אלפי שקלים כל אחד.

    לא בכדי אינכם רואים כמעט סרטים ישראלים (דוקו או עלילתיים) המופצים ביוטיוב. כן, יש מקרים מיוחדים, למשל סדרה שקיבלה מימון מלא מגוף שידור ומקרנות קולנוע, שנעשתה בהון עתק (הכל יחסי, כן?) שכל יוצריה קיבלו את שכרם+, ועכשיו אפשר לעשות איתה מה שרוצים. מי הרוויח מהצפיות ביוטיוב? המפיקים? היוצרים? גוף השידור? באמת? כמה? איך? אה, מהפרסומות? שוב, חוזרת למסות. בהחלט היה מעניין לקבל מספרים, אלא אם כמובן הכל היה לשם שמיים ולהרביץ תורה בעם ומי צריך בכלל כסף.

    לעתים גופי שידור מעלים רק פרק אחד מסדרה ליוטיוב כגריין, ואת השאר מוכרים ב-VOD. כן, אף גורם לא מעניק תוכן חינם סתם. המטרה: להרוויח מהחינם כסף.

    אבל אני, אני מתפרנסת מכך שאנשים מזמינים אותי להראות את הסרטים ולשמוע אותי, או מהקרנות סינמטקיות. כן, אלו המקומות היחידים שהסרטים שלי מוצגים בהם. חלילה אני לא אומרת זאת בתלונה. זה המצב, ומכאן יצאתי לדרך. זו נקודת המוצא שלי.

    כ-מו-בן שצריך המוני אזכורים של היצירה שלך בפייסבוק וביוטיוב ובטוויטר ואיפה לא? ברור! מי אמר שלא? אז אני מפיצה את שמעם של הסרטים בדרכי, בפייסבוק באופן יומיומי, בעזרת הקהילה המלווה אותם ובעזרת אחרים, ובטח שיצרתי טריילרים לסרטים שלי, המופיעים ביוטיוב ופתוחים לכל דיכפין שיכול לקחת אותם ולעשות איתם כרצונו ואני מפנה בהם אלי, קוראת לצופים להזמין את הסרטים. וכמובן שאני מעלה גם את כל הראיונות איתי לרשת וכותבת שוב ושוב ושוב על הסרטים. איזו שאלה? ללא ספק, ברשת אני מפיצה את מרכולתי, את הסרטים שלי. אבל מכאן ועד להנגישם לצפייה חופשית במלואם יש מרחק לא קטן.

    וגם אותו מפיק שנזף בי שהסרטים שלי ייעלמו כגשש החיוור אם לא אציף אותם להמונים ביוטיוב, כי גם הגששים נאבקים על זכויותיהם, מה הוא יודע על דרכי עבודתי? על העבודה היומיומית שאינה נגמרת, כבר שלוש שנים, שאני עושה בהפצת הסרטים ובשיווקם? ומה הקשר בין הגשש לבין הסרטים שלי? האם הגששים מפמפמים את יצירותיהם ברשת כמוני, כמה פעמים ביום, בכל צורה שהיא? ברור שלא! האם היצירות של הגשש חיות, מוקרנות, מונגשות, מדוברות, נמכרות היום? לא!
    והאם כל הסרטים והסדרות שלו, של אותו מפיק, מופצים בחינם ביוטיוב? מה פתאום! לא ולא. אבל להשיא לי עצות שלא מתאימות לד.נ.א של הסרטים שלי, זה כן.

    הוסיפו לכך עובדה אלמנטרית שכל מפיק צריך לדעת: ברגע שהסרט שלך מופיע ברשת אי אפשר למכור אותו לשום גוף שידור או לשגר אותו לשום פסטיבל. כן. בשום מקום מעולם. איך אפשר להתעלם מפרט כל כך משמעותי?

    כמה יוצרי קולנוע עושים סרט אחר סרט מהכסף הפרטי שלהם? כמה? עליכם להבין שוב: אני מתפרנסת מהקרנות הסרטים ומשיחות עליהם. ולא, אנשים לא יצפו בסרט ביוטיוב ואחר כך יזמינו אותי תמורת סכום לא מבוטל לראות אותו שוב במתנ"ס המקומי ולשמוע אותי. זה פשוט לא יקרה.

    הסרטים שלי חיים, בועטים ונושמים ואני משווקת אותם בכלים המתאימים להם ולי. חנוך לנער על פי דרכו? ככה גם עם כל מוצר שהוא.

    כל משפכני השיווק החינמי חייבים להבין: לא הכל מתאים לכולם. כן, לפני עשור גם רדיוהד הוציאו אלבום חינם והרוויחו ים כסף כי למעשה *מכרו* אותו. אבל לרדיוהד יש מיליוני-מיליונים של אוהדים בכל העולם. ויש להם מכונת שיווק ויחצ משומנת שעולה הון-הון-הון. וחוץ מזה, עובדה, את האלבום של 2016 וכן את האלבומים שבין לבין הם מוכרים בכסף מלא.

    הסרטים שלי הם ארט-האוס. השוק שלהם הוא לא השוק של רדיוהד וגם לא של הגשש החיוור, מיינד יו.

    מאות אלפי בני נוער לא יגיעו לסרטים שלי. לא, היוטיוביסטים (כהמון) לא בנויים לאלה קרי ולנוריקו-סאן וללילבס ושות'. הקהלים שלי אחרים לחלוטין. ולא, אני לא אגיע למספרים שרק מהם מרשה יוטיוב להצטרף לתוכנית הפרסומות שלו.
    כל אותם מעריצי המשפך צריכים ללמוד לתפור את החליפה המתאימה ללקוחות שלהם, לא לזרוק מנטרות שיווקיות בחלל ולספר איך המשפך השיווקי החינמי יביא לעליית ההכנסה באלפי אחוזים.

    אכן, בני נוער ואו צעירים שצופים בלהיטים ההוליוודיים באינטרנט הולכים לאחר מכן למולטיפלקסים עם החבר'ה כדי לצחוק ולהתרגש וליהנות מהמסך הגדול. צריך להבין: סבבה, אבל זה לא קהל היעד שלי. הסרטים שלי לא מוצגים במולטיפלקסים ולא בטלוויזיה שלכם. הם מוצגים בסינמטקים, בספריות, במתנ"סים, בקיבוצים, במועדונים, בסלונים, בקבוצות סגורות. הם לא מתאימים להפצה חינמית.

    זמן מה אחרי שכתבתי את הטקסט הזה קיבלתי מייל ממישהו.י, שיוצא.ת להעביר הרצאה בחו"ל לישראלים (ברור שבכסף, מי יטוס לחו"ל להעביר הרצאה בחינם)? וביקש.ה, פשוט כך, לקבל לינק לסרט שלי, כדי להרצות עליו ועל הדרך בה העולם נחווה בישראל של פעם. זוהי בהחלט הקצנה, למעשה שיא חדש, של "הכל ביוטיוב פתוח לכולם" (זה כמובן לא נכון, כפי שהסברתי לעיל). אבל הרעיון שאני יוצרת סרט, ומישהו יקבל אותו ממני בחינם כדי להרצות עליו ולקבל על כך כסף הוא בהחלט צעד דרמטי ומהפכני באותה כלכלת-חינם חדשה.

    כלכלה ישנה? אני לא מבינה את המדיום? שיהיה. בינתיים מי שהחזירה את ההשקעה בסרט הראשון ויצרה עוד שני סרטים נוספים, ביחד טרילוגיה, זו אני.

    תוספת, 2.12:

    "תעלי את הסרטים שלך לNetflix, תרוויחי הון", היא עצה נוספת שקיבלתי. ובכן לא, זה קשה הרבה יותר. צריך: 1. הופעה מוחצת בפסטיבל גדול ונחשב 2. מפיץ ואו אגרגטור. ונניח שאכן (אין לי אף אחד מהפרמטרים, אבל נניח), מוכנים לשקול את נוכחותך בנטפליקס, צריך לשכנע אותם שבסרט שלך יש:
    א. שמות גדולים
    ב. נושא בוער
    ג. צבא עצום ברשתות החברתיות שיפיץ אותו. כלומר, הכל זה שיווק שיווק שיווק. בעוד אני יכולה לעשות את הדברים בקטנה פה, בשכונה המצומצמת שלי, זה לא אפשרי באוקיינוס התוכן האינסופי.
    בקיצור: אם נראה היה שעולם הסטרימינג נותן תקווה ליוצרי הדוקו העצמאיים, אז לא. הוא מתנהל בדיוק כמו הכלכלה הישנה. כן, יש יוצאים מן הכלל. מסכימה. והרי מה אני אם לא היוצא מן הכלל במובנים מסוימים, אבל המנגנון הזה גדול על מידותיי וכל עוד לא יימצא מפיץ שאמון על נטפלוקסים, אני נידונה לשלוח לנטפליקס הודעות ולא לקבל תשובה.

    איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?

    אפריקה! סיאה מהקילימנג'רו

    איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?

    להזמנות ופרטים ורכישות והרצאות: dvoritsh@gmail.com | 052-3512025