הפוסטים המעניינים והשווים ביותר שכתבתי בשבועות האחרונים כולל הסברים איפה ואיך אפשר לצפות בסרטים שלי.
סוף מאי היה ממש סואן. הדבוריתון, פסטיבלון סרטי דבורית (בחלקם) הוקרן באירוע פרטי ומושקע, יפהפה בטירוף בנהריה הייטס. לא שמעתם על נהריה הייטס? או, זה כי אני המצאתי את השם. המקום קיים ושריר, אך לא היה לו שם כ"כ מוצלח. הסרט הכי חדש בארסנל שלי, עלילות תלמי המנגב וחיים הזורק החוצה הוקרן פעמיים, בפתיחה בשישי ובנעילה. בלילה הוקרן צוללת המאתגר ולמחרת, שבת, טרילוגיית ילדי העולם ברצף: מאלה קרי ונוריקו-סאן, עבור באפריקה! של סיאה, שלסתות רבות נשמטו בעטיה וכלה בלילבס ובמוקיהנה. בין לבין זכו כל מי שהוזמנו והגיעו לאכול כיד המלך והמלכה שולי ומור, להשתכשך בבריכה ולטייל במטע הזיתים ובגן הפרא היפהפה שבהייטס. הנה כמה תמונות מהאירוע.
צילומים: רונה שחר, צור ריכטר לוין, גילה רותם
וכך אפשר לצפות בסרטים שלי עכשיו: ראשית, הנה אתגר, דבוריתון2, לכל גוף/ משפחה/ חברים/ אנשים פרטיים ברחבי הארץ (ו ב ע ו ל ם !), נראה אתכם מפיקים:) אגב, הקרנו את "עלילות תלמי" גם בחברת ההי טק בה עובד אורי, גיבור ויזם הסרט וזהו רמז לחברות ההייטק כולן, ובכלל, להזמיננו איתו.
ב-VOD של סינמטק ת"א אפשר לצפות בצוללת וגם בעלילות תלמי המנגב וחיים הזורק החוצה. ב-VOD של ארכיון סינמטק ירושלים אפשר לצפות בכדור בגב, איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו? ובאפריקה! סיאה מהקילימנג'רו. את כל הסרטים צריך לחפש במנגנון החיפוש הזה ולהירשם. טרילוגיית ילדי העולם מאושרת ע"י משרד התרבות והספורט ואני ספקית של המשרד ולכן אפשר להזמינני איתם לכל מקום ואתר העובדים מול המשרד ומתוקצבים בעזרתו.
סרט נוסף שלי, הפרוטוקול של גלעד, נמצא פה, ב-VOD של מאקו. לצפייה חופשית.
לאירועי הקרנות פרונטליות ואו אונליין + שיחות איתי (למשל: איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?) ואו איתי ועם אורי בסרט על תלמי ואו איתי ועם ההורים של גלעד, רונית ודנאל קאהן, אפשר לכתוב לי בווטסאפ: 0523512025 * או, לחובבי מיילים: dvorit.shargal@gmail.com
משהו נוסף שהספקתי לעשות בשבוע האחרון, תחילת יוני: צילום ועריכת סרטון להנצחת אבא שלי, רפי שרגל, עובד מד"א ת"א, שהחודש ימלאו עשר שנים למותו המוקדם מדי. הנה הוא, למוקירי זכרו ולחבריו. וגם למי שרוצים להכיר אותו. השבוע נהרס גם בניין מד"א ת"א באלקלעי 2 (מתחם השל"ה בזל), וסמל הבטון לעידן הזה, שבו אבא שלי עבד שם, נמחק והושמד באופן סופי ומוחלט. בסרטון יש כמה צילומים של אבא שלי המנוח בבניין. וזה הבניין. צילם מני פוטוק
1 במאי 13:45, עלילות תלמי המנגב וחיים הזורק החוצה, סינמטק תל אביב. לאחר מכן תיערך שיחה עם אורי רותם ואיתי, דבורית שרגל. תקציר וכרטיסים.
19:00 איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו? (טריילר) הסרט החותם את טרילוגיית ילדי העולם שלי. זוהי הקרנת אונליין ואחריה שיחת זום. איך מצטרפים? כותבים לי בווטסאפ – 0523512025
25 במאי 15:00 הקרנה פרטית של עלילות תלמי המנגב וחיים הזורק החוצה לחברת ההייטק בה עובד אורי. אי אפשר להצטרף, אבל אפשר להזמין אותנו לחברות הייטק (או לואו טק 😉 )אחרות או לכל מקום ואירוע אחר. אורי ואני נהיה שם כמובן לשיחה.
20:30 עלילות תלמי המנגב וחיים הזורק החוצה בספריית כפר יונה: אורי רותם, איש הייטק, מעריץ נלהב של ספרי "תמונות יפואיות" שכתב מנחם תלמי, יוצא למסע מרתק שבו הוא מפיח חיים בסיפורי יפו ומפצח את קסמם, גם באמצעות איוריו הפלאיים של שמואל כץ. הוא מחפש את הדמויות מהספרים ונפגש עם הגיבור האמיתי שלו, העיתונאי, הסופר והאגדה, כדי לשמוע ממנו כל מה שהוא יודע על יפו של שנות השישים ועל הג'מעה מאז. לבסוף הוא מלקט את שברירי הראיון האחרון עם תלמי, שהלך לעולמו ב-2018. אורך הסרט 46 ד'. אורי ואני נהיה שם גם.
27 במאי 21:00 צוללת בסינמטק ירושלים בקיץ 2017 עלתה העיתונאית קים ואל על צוללת בדנמרק כדי לראיין מישהו ונעלמה. החיפושים אחריה העלו ממצאים מחרידים. במקביל, בישראל, חולמת הבמאית, דבורית שרגל, חלום מוזר ומפחיד. נקודות השקה מתגלות בין החלום לבין האירוע בדנמרק וגם בין גיבורי הסיפור לבינה. היא יוצאת למסע בארצות הצפון כדי להבין מה קרה לעיתונאית בצוללת במימי קופנהגן ולמה. [אורך 47 ד', ישראל, 2021] טריילר או VOD.
פסטיבל!
28-29 במאי פסטיבלון צפוני קטן מסרטיי אצל מור ושולי, שמלווים אותי ממש מתחילת דרכי הקולנועית. המעוניינים, מקרב חבריי ומקורביי וצופיי, שרוצים להגיע למקום (טירה מכושפת בלב היער? יאכטה בלב ים? קוטה כמו בלפלנד? מי יודע) מוזמנים לכתוב לי ווטסאפ או אימייל 0523512025, dvorit.shargal@gmail.com
שישי, 28 במאי, 20:30 סרט הפתיחה, עלילות תלמי המנגב וחיים הזורק החוצה, כולל שיחה עם אורי רותם, גיבור ומפיק הסרט ודבורית הבמאית. ההקרנה תהיה בחוץ. ייתכן שיהיה קריר וכדאי להצטייד בלבוש חם.
23:30, צוללת. ההקרנה בפגודה, חלל קטן ואינטימי. כמובן שאהיה שם לשיחה עם הנוכחים. טריילר
11:30 – אפריקה! סיאה מהקילימנג׳רו המסע בעקבות גיבורי ספרי הילדים המצולמים של אנה ריבקין-בריק נמשך. אחרי פלאי "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" ממריאה דבורית שרגל לאפריקה כדי להתחקות אחר גיבורת הספר "סיאה הילדה מאפריקה". איפה סיאה היום? היכן צולם הספר? הוא באמת מתאר את היבשת השחורה? מה קרה למשפחה הגדולה שלה? לאן הגיעה סיאה כשגדלה ועד כמה חייה של סיאה דומים לחיי הנשים באפריקה? (לבני עשר עד מאה).
14:30 – איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו? הרפתקה בלשית נוספת בעקבות הספרים המצולמים של אנה ריבקין-בריק. מסע פלאי ונוגע ללב בין שתי מאות, שלוש יבשות וארבע מדינות ונגיעה מטלטלת במעמקי הזיכרון. מה קרה ללילבס, רוכבת הסוסים הקטנה מהקרקס ואיפה מוקיהנה, ילדת הפרחים המתוקה מהוואי. הסרט חותם את הטרילוגיה המלבבת, הכוללת את "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" ו"אפריקה!" (לבני 9-99)
16:00 – עלילות תלמי המנגב וחיים הזורק החוצה ראו פרטי הסרט לעיל.
החודש המפואר הזה ייחתם ב-29 במאי, 19:00, עם הקרנה נוספת של צוללת סינמטק ירושלים
כמו כן אפשר ורצוי להזמין אותי לכל מקום ואתר בישראל ובעולם עם אחד או יותר מסרטיי, להקרנות פרונטליות ולהקרנות אונליין עם שיחה בעקבותיהן. 0523512025 * ווטסאפ או שיחת אודיו:)
ב-21 בנובמבר 2014 השתנו חיי. זו הייתה הפרמיירה של "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" בסינמטק תל-אביב. הסחף והאהבה העצומים שנחתו על הסרט במפלים הולכים ומתגברים, התגובות הלא ייאמנו שקיבלתי, הצמרגפן המתוק בו נעטפתי שטעמו היה שמיימי והקסם שהסרט מייצר סביבו, שנמשך ונמשך. לרגל יום השנה המרגש תיערך ביום שישי, 6.12.19, בשעה 12:00, בסינמטק תל אביב הקרנה חגיגית וחד פעמית יחד איתי ובה אספר על כ ל מה שעבר עלי ועל הסרט בחמש השנים האחרונות.
הפיצו בקרב כל מי ששאלו מתי ואיפה אפשר לצפות בסרט המרשרש הזה, בואו שוב והביאו את האחרים וגלגלו את הבשורה הלאה. כרטיסים בקישור.
מי שעוקב אחר העמוד שלי בפייסבוק יכול היה לקרוא על כל הרפתקאותיי עם הסרט בחמש השנים האחרונות. אני אעשה מאמצים ליצור מכך ספר מסע בהמשך כי אשכרה חבל שהכל יתמסמס בתהום פיתולי הרשת.
עוד דבר מסעיר שקרה החודש הוא המסע, מסעון קצרצר בעצם, שלי להולנד, להקרין שם את "איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?". היו אלו כמה מהשעות הכי מרגשות בהקרנת הטרילוגיה. לילבס הזמינה את החברים שלה מכל חייה, אבל הגיעו גם ישראלים מהקהילה היהודית הגדולה בעיר וכן אישה שמצאה אותי אחרי שקנתה בחנות ספרים יד שנייה בדנמרק דווקא את "דירק הילד מהולנד" ואז החלה לחפור ומצאה את סיפורי והתכתבה איתי והבטיחה לבוא ואכן באה. היא עשתה את כל הדרך מצפון הולנד, שלושעות ברכבת, כדי להגיע להקרנה! ומי שעוד הגיע, מהדרום דווקא, שעתיים נסיעה, היה דירק עצמו, שהפתיע אותי! דירק הוא מגיבורי הסרט הראשון, איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?. שלחתי לו מייל על האירוע לפני שלושה חודשים אבל הוא לא הגיב והנה הפציע באירוע בנונשלנט!
זו הייתה הקרנה מצוינת, עם קהל מדהים שצחק בכל המקומות הנכונים, אפילו יותר מהישראלים בישראל. בקיצור, היה אמייזינג. מקווה להראות את הסרט, כלומר את הסרטים, עוד מיליון פעם בישראל ובעולם כולו ואמרו אמן!
עם לילבס בהולנד, נובמבר 2019, שנתיים אחרי הפרמיירה בישראל | צילום: מיכאל בלק
עם דירק הילד מהולנד, שש שנים אחרי שצילמתי אותו ל"איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?". דירק הגיע להקרנה של הסרט שחתם את הטרילוגיה, "איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?". מדהים? לגמרי | צילום: מיכאל בלק
בסוף ספטמבר 2019 התפרסם במגזין הספרות האיטלקי (!) האליטיסטי וחצי, Leggendaria. Libri Letture e Linguaggi, ראיון מקיף איתי על הטרילוגיה. כתבה אותו Annalisa Comes, דוקטורנטית העוסקת בשירי ילדים באיטליה מ-1945 ועד היום, שגם למדה עברית. הרומן בינינו החל בדיוק היום לפני חצי שנה, כשאנהליסה חיפשה חומרים על אנה ריבקין-בריק (מאנה לאנה כוחנו עולה), צפתה בטרילוגיה וביקשה לראיין אותי. הוחמאתי עד מאוד.
מרדף אחרי הילדות האבודה במאית ישראלית איתרה את ילדי העולם, היום אנשים מבוגרים, שהונצחו בשנות ה-40 וה-50 על ידי הצלמת אנה ריבקין-בריק. היא מספרת על חיפושיה, על כמיהתה ועל השאלות שעוררו אצלה את הדחף, בשלושה סרטים דוקומנטריים מקסימים מאת אנליסה קומס
מה קורה לילדות ולילדים שהונצחו על דפי ספרי צילום? זה נשמע כשאלה רטורית, אך היא לא כזאת. הם נשארו צעירים לנצח, אך הם המשיכו לגדול מחוץ לדפי הספרים והפכו לנשים וגברים בוגרים. איפה הם עכשיו? מה הם עושים? מה הם הפכו להיות?
זה המסע המרתק וסוחף שהבמאית הישראלית דבורית שרגל מציעה לנו בטרילוגיה של סרטים דוקומנטריים המתחיל בהשראת פרויקט "ילדי העולם" של הצלמת אנה ריבקין-בריק (1908-1970) והופך להזדמנות לערוך מסע בעולם הילדות, בזמן שעובר, בקיצור, בזמן. הסדרה כוללת 17 ספרים שתורגמו ל-18 שפות, ושולבו בהם טקסטים של סופרות כגון אלי יאנס, אסטריד לינדגרן, לאה גולדברג, יוג'יני סודרברג, מרטה דה לאבל, אינגה טוביאסון, קורדליה אדוורדסון, ורה פורסברג והם יצאו לאור בסטוקהולם החל משנות החמישים המוקדמות. הם זכו מיד להצלחה גדולה, ולא רק בזכות החידוש בהיותם ספרי צילום המיועדים לילדים או בגלל אופי הספונטני של הסיפורים שלהם.
ההרמוניה המושלמת בין צילום לסיפור, תיאור מצבים ללא שום כוונה דידקטית מראים לנו ילדים ממדינות שונות (יפן, אתיופיה, טנזניה, שבדיה, יוגוסלביה, הולנד, נורבגיה, תאילנד) שנלכדו בעדשה במהלך חיי יום יום פשוטים. כתיבת הסיפורים הללו מספר שנים אחרי תום מלחמת העולם השנייה, במהלך המסעות אל עולמות רחוקים ושונים, היוותה דרך להתגבר על החשדנות שבמקורה בבורות, שהינה זרע של אלימות, גזענות ומלחמות. הפרויקט של אנה ריבקין-בריק, שחוותה בעצמה את כאב הגזענות עקב היותה יהודייה, מצביע על אומץ ותקווה ולא על יומרנות.
מכאן, מכמה מהספרים הללו שהיום מודפסים מחדש ונמכרים בהצלחה בישראל, החלו חיפושיה של דבורית שרגל, שהפכו להרפתקה וחקירה בלשית מוקפדת ובלתי נתפסת, בעקבות הגיבורות והגיבורים הצעירים: אלה קרי בלפלנד, נוריקו-סאן ביפן, דירק בהולנד, ליליבס ילדת הקרקס ומוקיהנה מהוואי. שלושה סרטים שהופקו בין 2014-2017 (איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?, ישראל, 2014, 50 ד'; אפריקה – סיאה מהקילימנג'רו, ישראל, 2016, 46 ד'; איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו? ישראל, 2017, 54 ד') סרטים יפים, פיוטיים, שמאפיינת אותם תשומת לב מיוחדת לפרטים ובחירה בשפה מלאה ברמיזות ושימוש במילים נרדפות.
דבורית שרגל (פה הרזומה…ד"ש) מקסימה ומשעשעת אותנו בזמן שהיא הולכת בעקבות הצלמת ועבודתה המדויקת, הקפדנית ומלאת תשוקה. במהלך הריאון הזה היא מספרת את הסיפור של המפגש שלה, על מה שהגשימה עד היום ועל הפרויקטים שלה לעתיד.
-מהחיפושים שלך ניכר שיש לך עניין גדול בעבר "אני לא 'מעוניינת' בעבר, אני מבקשת להשאיר אותו בחיים, להצילו ולהוקיר אותו. לא רציתי להתבגר, ממש כמו פיטר פן, כי מי שמתבגר מזדקן ומת. הספרים מהילדות והסרטים הם את הדרך שלי לאהוב את הילדה שהייתי, ההבטחה שהייתי בשנים ההן (כל החלומות הגדולים שנגשים כשנהיה גדולים). "החיפוש אחרי הילדוֹת האלה והגילוי שהן התבגרו והפכו להיות נשים מוצלחות עזר לי לראות את עצמי בתור אישה בוגרת, להשלים עם עצמי ובמובן מסוים לחיות בשלום עם ההכרה שהזמן חולף וגם אם אני לא יכולה לעצור אותו, אני עדיין יכולה לנסות ליצור משהו בעל משמעות, כמו ליצור סרט ולכתוב. עצם העובדה שמצאתי את גיבורות הספרים כנשים בוגרות שימש לי כמראה ועזר לי להבין שגם אני כבר לא דומה לילדה שהייתי. "בסרט הראשון יש צילום ילדות בו אני מופיעה מחופשת בפורים, ובסרט השלישי, 'איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?' אני מציגה עטיפה דמיונית של ספר מסדרת ילדי העולם ושמו: 'דבורית, הילדה מפתח-תקווה'. אחרי עשרות שנים של פסיכותרפיה, סוף, סוף מצאתי את התרופה: לעשות סרטים שנוגעים בנושא הזה ממש!".
-נתקלת בהרבה קשיים בעשיית הסרטים שלך? "כן, היה באמת מסובך מאוד, אך אני אוהבת אתגרים. אני אוהבת להתמודד עם קשיים, למצוא פתרונות, אני אוהבת לעשות תחקירים ומחקרים וכשאנשים אומרים לי 'זה בלתי אפשרי' זה מדרבן אותי יותר. הפן הכספי מהווה בעיה ענקית, וזו הסיבה שפניתי למימון המון לכל אחד מסרטיי ולכך שאני חייה חיים מאוד-מאוד צנועים. זו הדרך בה בחרתי לחיות את חיי. מדובר בסדר עדיפויות".
-מאיזה יוצרים ובמאים קיבלת השראה? "כמבקרת קולנוע לשעבר ראיתי יותר מדי סרטים בחיי וקרוב לוודאי שהושפעתי מהם. בשנים האחרונות אני עוברת סוג של גמילה, כי אני חשה שצפייה עלולה להפריע ליצירתיות שלי. אני מאוד אוהבת מינימליזם, דקויות, דמיון (למשל: נעלי הקסם בסרט על לילבס), אני מתעבת הגזמות. התסריט מאוד חשוב, ואני מקדישה לו הרבה זמן. בשנים האחרונות אני ממעטת לקרוא. העיסוק בסרטים מאוד מחייב, וייתכן שהפכתי להיות גם מאוד סלקטיבית. "על המדפים בביתי יש לי ספרים של פול אוסטר, קפקא, ז'אן פול סארטר, נורה אפרון, ג'ון בארת ואלברט קאמי. אני מחבבת את התרבות הצרפתית וטרם נגמלתי מהאקזיסטנציאליזם מתקופת נעורי. אני חובבת מושבעת של 'זן ואומנות אחזקת האופנוע' ו'התיקונים' של ג'ונתן פרנזן. "בין היוצרים הישראלים אני מעריצה את יעקב שבתאי ומאיה ערד, במיוחד הספר שלה 'חשד לשיטיון'. האהובה עלי היא יעל נאמן: ספרה 'היינו העתיד' והרומן האחרון שלה 'היה הייתה'. "בזמן שעבדתי על 'איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?' צפיתי ב'מחפשים את שוגרמן' של מאליק בנג'לול, שנתן לי כוח להמשיך הלאה. אחד הסרטים האהובים עלי – כמובן, חוץ מאלה המשתייכים לגל החדש – הנו 'שמש נצחית בראש צלול' של מישל גונדרי".
-מה היה תהליך היצירה שלך מהספר לסרט? "תמיד התחלתי בתחקיר. הייתי מתחילה בחיפוש רמזים ברשת, במקרה של נוריקו-סאן התהליך היה הכי קשה: מאות אימיילים ושיחות טלפון, קריאת מסמכים בלי סוף. החיפוש המתואר בסרט הוא רק קצה הקרחון. זו עבודה בלי סוף, אך אני מאוד אוהבת אותה. את כרטיסי הטיסה ליפן קניתי בכספי החסכונות האחרונים שלי".
-את סבורה שהמבט הנשי יכול לאפשר לראות את הילדות מפרספקטיבה מיוחדת? "בהחלט! קודם כל אנה ריבקין-בריק הייתה צלמת בשנות ה-40, ה-50 וה-60, תקופה בה לא היו הרבה צלמות עצמאיות שהסתובבו בעולם. כל ספרים נכתבו על ידי נשים, חברותיה של אנה, כולל אחותה (יוג'יני סודרברג) אותה הזכרתי בסרט השלישי שלי. ורוב גיבורי הספרים הן גיבורות! ילדות ונערות מאוד עצמאיות ואמיצות. אני חושבת שהפרספקטיבה החדשה והמיוחדת היא הפתיחות, החופש ושוויון ההזדמנויות: העולם גדול וכל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה. כל הנשים והילדות הן עצמאיות ולא תלויות באף גבר".
-באחד הסרטים שלך, את מדגישה שאנה ריבקין-בריק, לאה גולדברג ואת בעצמך הן שלוש נשים שוויתרו על אימהות מרצון או שלא מרצון, אך הקדישו את חייהן לילדות. "גולדברג מאוד רצתה להביא ילדים לעולם, אך היא לא הצליחה למצוא אהבה יציבה, ובתקופה שלה לא היה קל ולא מקובל להיות אם יחידנית. חיי האהבה שלה היו מאוד מסובכים. אנה, שהייתה נשואה, לא רצתה להביא ילדים לעולם בגלל מלח"ע 2 והשואה. ואני לא רציתי ללדת ילדים מפני שלא רציתי לגדול, וגם כי זה לא עניין אותי, לא הרגשתי שזה פרויקט שיש לו מקום בחיים שלי. "מישהו כתב לי אחרי הצפייה בסרט על אלה קרי ושאל למה לא רציתי ילדים, הרי רדפתי אחריהם בכל העולם. עניתי לו 'זה באמת כך'. נראה שכל אחת משלושתנו רצתה קשר עם ילדים: לאה על ידי כתיבה, אנה בכך שתיעדה אותם במצלמה שלה ובכך לכדה בתוך בועת ענבר את תקופת הילדות. ואני? אני רק רוצה למצוא את הילדה שהייתי, את הילדות שלי, הילדות הקולקטיבית שלנו."
-מהם הפרויקטים שלך לעתיד? "הייתי רוצה לכתוב ספר על המסע שלי בעקבות אנה ריבקין-בריק, אך אני עדיין לא בטוחה שאצליח לעשות זאת. בינתיים אני עומדת לסיים (סיימתי, ד"ש) את ההפקה של שני סרטים, 'הפרוטוקול של גלעד', סיפורו של נער בן 15.5 שנפטר מסרטן ו'צוללת' על העיתונאית השוודית קים ואל, שנרצחה על ידי הממציא הדני פטר מדסן, כשהגיעה לראיין אותו באוגוסט 2017".
מהיתקלות אקראית בתקשורת המקומית גיליתי שאין אדם כמעט מבין תשעה מיליון אזרחי המדינה שלא רואיין לעת הפסחא. מצוקת המרואיינים קשה היא. כמו כן גיליתי שחלק משמות המרואיינים לא שמעתי מעולם. ואני דווקא מתעניינת מאוד בעולם האמיתי הסובב אותי.
ולפיכך, לרגל החג השני של פסח תשע"ט החלטתי לראיין את עצמי.
הריאיון יתפרסם גם ב"דבר הפועלת", גיליון 1 במאי😉
-הלו דבורית, מה עניינים? מה חדש אצלך?
"סביר, סביר. אני עובדת כל היום, לבד או עם העורך ומתכוננת להביא לגמר שני סרטים בעזרת השם ושמעון בחודשים הקרובים".
-אבל עכשיו חופשת פסח, את לא יוצאת לטבע, לראות נחלים בפריחה ופרחים בזרימה ופקקים בעמידה?
"אה, לא, מה קרה לך. גם לא נתב"גתי. אבל כל יום, לפני שקיעת החמה, אני קמה מהכורסה שעליה התיישבתי בחמש בבוקר ויוצאת להליכה בפארק עם מסכה על האף כדי לא להריח את המנגלים ומודדת צעדים בפדומטר. קשה, קשה לנשום אוויר צח בישראל בימים אלו".
-אוי, מסכנונת. רחמים. אבל מה הכוונה שני סרטים? הרי עשית מימון המון ל"רצח בצוללת" בינואר האחרון. אז מה זה שני סרטים?
"הסרט השני הוא סרט מוזמן שביקשו ממני ליצור. סרט פרטי הממומן על ידי מזמיניו, הנקרא 'הפרוטוקול של גלעד' ואספר עליו בהמשך".
–לא הבנתי. את עובדת על שני סרטים במקביל עכשיו?
"כן, בחודשים האחרונים שניהם בשלבי עריכה מתקדמים, אז אני עושה סוויץ' בראש בכל פעם שאני עוברת מסרט לסרט. ולשאלה הבאה שלך, זה ממש לא קל, בעיקר כשאני גם המפיקה הראשית והמפיקה בפועל ועוזרת ההפקה וכו וכו וכו עוד מיליוני תפקידים בשני הסרטים בכל המערך הזה".
-מה מצב הצוללת?
"סבבה. בדיוק אתמול קניתי תמונות מסוכנויות צילום, מה שערער את התקציב הדל של הסרט לגמרי. אבל אין ברירה.
"בשבועות האחרונים אני עובדת גם על התרגום מדנית של סצינות שונות. זה כל כך מסובך, שקשה לדמיין אפילו. זו מין שפה כזו, מהקשות בעולם, שאני לא מבינה בה מילה, חוץ מאשר כשהדוברים אומרים "פיטר מדסן" (בעצם לא מדסן, אומרים מאאסן) או "קים ואל". היא פתלתלת באופן לא ישוער, עם תחביר בלתי אפשרי וביטויים מוזרים מאוד למילים שבעברית יש רק אופציה אחת עבורן. מאחר שהמתרגם ישראלי וחי בדנמרק, אנחנו עושים פגישות תרגום מורכבות בשיחות טל' בשיטה שהמצאתי.
"הוא שומע וצופה און ליין איתי בקטעים דרושי התרגום, מתרגם לי בעל פה, אני אומרת לו איזה משפטים אני צריכה משם והוא מוצא לי את הטיים קודים המתאימים, וגם אומר לי מהי המילה הראשונה והאחרונה, כך שאוכל לכתוב לי רצף של אותיות, שנשמעות בערך (כי אין מקבילות הגייתיות בעברית) כמו המקור, כדי לא לטעות".
-הצעת את הסרט לקרנות קולנוע? לגופי שידור?
"פחחח. מה נראה לך? ברור. אחסוך את התשובות המבישות".
-מה עם טרילוגיית ילדי העולם? אלה קרי, נוריקו, סיאה, דירק, לילבס? איך הצלחת ליצור טרילוגיה בשלוש שנים מהרגע שיצא הסרט הראשון לאקרנים?
"כן, זה באמת קסם, הדבר הזה. לשמחתי, כידוע איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? (1) היה הצלחה, כך שהחזרתי את ההשקעה בו תוך שנה וכך יכולתי, ככל טייקון, לגלגל את חסכונותיי שחזרו אלי ולהשקיע אותם בסרטים הבאים, אפריקה – סיאה מהקילימנג'רו (2) ואיפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו? (3) ויחד עם מימון ההמון הצלחתי לשרוד את יצירתם, ולהגיע פחותויותר לאפס מבחינת משאביי הכלכליים, לא גרעונות ולא יתרונות, אם לסכם את כל השנים האחרונות".
-למה טרילוגיה? הסרט הראשון לא הספיק?
"כי נכנסתי לנעליה של אנה ריבקין-בריק, רציתי לדעת עליה יותר, כמו גם על הגיבורות האחרות. וגם חשבתי שאם ספילברג יכול לעשות את זה עם 'בחזרה לעתיד' גם אני יכולה".
-אפשר לצפות בסרטים עדיין? בכל זאת, אאקוקל"ס כבר בן ארבע וחצי וגם אחיו הצעירים בני כשלוש ושנה וחצי. לא פרק זמן שסרטים מחזיקים מעמד בסיבוב ברחבי הארץ
"עם דוקו זה קצת אחרת. מאחר שממילא הסרטים האלו אף פעם לא היו סרטי קומפלקסים, הסיבוב איתם הוא יותר ארוך. סינמטקים, מתנ"סים, קיבוצים, ספריות.
"כלומר, אפשר להזמין את הסרטים יחד איתי לצפייה בכל רחבי הארץ. אני תמיד שמחה להגיע איתם לכל מקום.
"ההקרנה הבאה של אאקוקל"ס תהיה ב-29 במאי 2019 בפרויקט 'דוקומנטרי בשפירא'.
"בנוסף, יש גם דיוידי של הסרטים ואפשר לרוכשם לשימוש פרטי. תומכי מימון ההמון של הצוללת כבר קיבלו אותם הביתה מזמן מזמן".
-את יכולה להסביר לי למה הטרילוגיה לא משודרת למשל בתאגיד השידור הציבורי, כאן? זה הכי מתבקש. האין המנדט שלהם להציג תרבות ישראלית?
"לא, אני לא יכולה להסביר, אבל את יכולה לפנות אליהם ולשאול אותם".
-אה, עשיתי זאת אבל יצאתי מתוסכלת מאוד.
"טוב נו, כמוני כמוך. את הרי האלטר אגו שלי".
-את כותבת בלי הפסק בפייסבוק. אבל למה אף פעם לא על חייך האישיים? את יודעת למה אני מתכוונת.
"אני כן כותבת, צריך רק לדעת לקרוא".
כמה חודשים סוערים עברו עלי בכל תחומי החיים. לא אלאה אתכם, אספר רק על הפרויקט הבא שלי, סרט תיעודי על פרשת הרצח בצוללת הדנית בקיץ 2017, כשעיתונאית שבדית שעלתה לראיין את בונה הצוללת, פיטר מדסן, נרצחה על ידו.
נשאבתי למקרה הנורא מהרגע הראשון, עקבתי אחר כל צעד ושעל בו, אחרי החקירה, אחרי המשפט. בשלב די מוקדם הבנתי שאני לא יכולה אחרת, שאני חייבת ליצור סרט על נקודת המבט שלי לסיפור.
בטח תשאלו אותי: אבל מה לך ולזה? כלומר, זה לא קרה פה, מה לך ולמקרה הנורא הזה בסקנדינביה? או. יש תשובות בסרט, כלומר יהיו.
וזה, למרות שאני לא חושבת שיש ליצור סרטים רק על מה שקורה כאן ועכשיו, או שמתקשר באופן ישיר לחיים שלנו פה.
הייתי לא מעט בקופנהגן בשנה האחרונה, דגמתי את כל עונות השנה, לא למדתי מילה אחת אפילו בדנית, אבל הבנתי שיודעים עלינו לא מעט שם ושכל דני שני ביקר בישראל. בחיי.
להפתעתי, לא כתבתי פה חודשיים תמימים.
יש לכך סיבה, והיא עבודה אינטנסיבית על הסרט החדש ונסיעה נוספת לקופנהגן ועדיין אני תמהה, כי לא קרה לי הרבה שלא כתבתי פה לאורך זמן כה רב. בקרוב אעשה לעצמי אנליזה בנושא.
בהמשך הפוסט, אחרי הצילום היפה, המיטב שלי מפייסבוק מציר הזמן האמור:)
אני רואה שלפני חודש ויותר כתבתי ממש ספר פה:) אז החודש אקצר. אמממ.
איפה אפשר לצפות ב"איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" באוגוסט 2017?
7.8, 20:30, מושב פארן שבערבה. אם אתם מהאזור, צרו קשר ואזמין גם אתכם.
21.8, 17:00, אחוזת בית, רעננה. כנ"ל.
30.8, 08:30, יום היערכות, בי"ס גולדה, נס-ציונה.
להזמנות, בקשות ושאלות פנו אלי: dvoritsh@gmail.com, 052-3512025 או בפייסבוק.
"איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?"
תומכי הסרט בכל הפורמטים קיבלו עדכון המתייחס לבחירת המתנות לעתיד לבוא. מי שבטעות לא קיבלו, בבקשה כתבו לי ואתזכר אתכם באשר למעמדכם:).
פרטים נוספים בקרוב!
הסטטוסים הכי הכי שלי מיוני-יולי 2017
השבוע פנו אלי כמה אנשים ושאלו היכן אפשר לרכוש את איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?. אז התשובה היא שבקרוב אדפיס עותקים נוספים (כל מה שהיה לי ולThe Third Ear – האוזן השלישית אזל, והייתי צריכה להסדיר את העניין) וכמובן אפשר להזמין אותי עם הסרט לכל מקום ע"פ כדור הארץ. מזוודותיי כבר ארוזות.
–אני אוהבת לשמוע מאנשים שהכתיבה שלי על קולנוע השפיעה על היחס שלהם לקולנוע או לסרטים מסוימים או לכתיבה על קולנוע. אחד דברים המתגמלים בכל מה שאני עושה זה לשמוע שאני משפיעה על מישהו. זו תחושת התעלות עצומה מבחינתי (הייתי בין היתר מבקרת קולנוע לפני שהתחלתי ליצור סרטים).
-אני אוהבת לשמוע שהסרטים שלי משפיעים על אנשים, שהם גורמים להם להרגיש או לחשוב או להזדהות. או גם וגם וגם. אני אוהבת לגרום לאנשים טלטלה אמיתית ואני מאושרת שהקולנוע שאני יוצרת מצליח לעשות זאת.
-אני אוהבת לגלות שיש אנשים שראו את הדרך שלי ליצור קולנוע עצמאי וזה היה התמריץ עבורם ליצור סרט. שני אנשים שדרבנתי אותם ושהקשבתי להם בראשית הדרך נמצאים עכשיו בעיצומה של עשיית סרט תיעודי עצמאי. אלו אנשים שלא עשו קודם לכן קולנוע, אבל מאוד רצו, הדבר בער בעצמותיהם, אבל חסר היה להם הסטרטר.
-אני שמחה להיות גם סטרטר. בסתיו אפתח סדנת קולנוע תיעודי עצמאי, סדנה קטנה ואינטימית שכותרתה: "איך יוצרים סרט תיעודי עצמאי ככל העולם אומר לך 'לא'". פרטים נוספים אצלי.
בלעדי: רשימת ספרי ילדי העולם ע"פ סדר הספרים הנמכרים, מהמקום הראשון עד השמיני, מהיום שיצאה המהדורה המחודשת עד היום.
מקור: הקיבוץ המאוחד – ספרית פועלים
1. "נוריקו-סאן הילדה מיפן" גיבורת איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?
2. "אלה קרי הילדה מלפלנד" כנ"ל
3. "סיאה הילדה מאפריקה" גיבורת אפריקה – סיאה מהקילימנג'רו
4. "לילבס ילדת הקרקס" לכבודה נוצר הסרט איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו? – ב ק ר ו ב
5. "דירק הילד מהולנד" מגיבורי אאקוקל"ס
6. "נואי הילדה מתאילנד"
7. "גנט הילדה מאתיופיה"
8. "הרפתקה במדבר" מגיבורי אאקוקל"ס, ואם לא הייתי משנעת אותם ברחבי הארץ, מי יודע כמה היו נחשפים אליהם:)
כל הספרים האלו יצאו כאמור במהדורה המחודשת של ההוצאה, בעיצוב יפה ומושלם, אבל אני מביאה כאן צילום של המהדורה הראשונה של "לילבס ילדת הקרקס". אם יש אותה למישהו בבית הוא מוזמן לשמור. ואם לא רוצה לשמור, אקנה מכם.
כדי לצפות בשני הסרטים הראשונים יש לעקוב אחרי הפרסומים שלי פה או להזמין אותי.
אין לתאר כמה אני אוהבת להראות את איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? בסינמטק ת"א. המקום הזה ממלא אותי שמחה ואושר ואנרגיות אינסופיות. חזרתי מיום עבודה שם, שני אירועים משמחים וכיפיים. אם לפני שבוע צפו בגני תקווה ארבעה דורות בסרט, הרי שהיום הגיעה מישהי שצופה בסרט בפעם החמישית (!). היא זוכה בפרס הצופה המצטיינת אלא אם פתאום יתברר שיש לה מתחרים. יש? כבר אמרתי לה מה יהיה הפרס שלה. תמיד גם יש שאלה שעדיין לא נשאלתי, והיום ילדה אחת שאלה אותי מה עם החברה של דירק (מ"דירק הילד מהולנד") אז סיפרתי לה:). אני ממש מקווה שאוכל ליצור אירוע פעם בחודש לסרט בסינמטק תל אביב וגם לאפריקה – סיאה מהקילימנג'רו, כי מתברר לי מכל מפגשיי עם אנשים, שרבים כלל לא יודעים על קיומו.
(צילמה דקלה קידר אתמול בבוקר, בכניסה לסינמטק)
היום היה יום הרדיו שלי. בשמונה בבוקר הודיע לי חבר ששמע אותי בגל"צ. הופתעתי מאוד. מדובר בסינקים בווטסאפ ששלחתי ביום שני לקראת השידור בשלישי, פתיחת פסטיבל סרטי הילדים בסינמטק, שלא שודרו במועד. האירוע, השיחה על הטרילוגיה שלי, בסינמטק, היה אתמול:). השידור על כך: היום.
מיד אחרי הדיווח על גל"צ רכבתי לאולפני רשת ב', לתוכנית "נעם ולוסי" לדבר על הטרילוגיה שלי ועל ההקרנות של איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? בשבת בסינמטק ת"א. זה לפחות מה שחשבתי:) הראיון נדחה משבוע שעבר בגלל האירועים בהר הבית.
הגעתי לרשת ב', השייכת ל"תאגיד" והתברר לי שאני חלק מפאנל תרבות ילדים בתוכנית של נעם סמל ולוסי איוב. האורחים בפאנל היו קובי מחט ואפרים סידון (שהשתתפו בדיון בטלפון) ובאולפן היינו הקוסם קליוסטרו ואנוכי. אני לא חובבת פופוליטיקות (זה עוד משודר?) ופאנלים, כי לא מתאים לי להידחף כדי ללכוד זמן שידור, אבל המנחים ניסו לנווט בינינו ובאמת השמעתי כמה משפטים ברצף ואופס, נגמר.
[הנה הקישור לתוכנית. ענייני (בתאריך 21.7) מתחיל בדקה 22:24 ותם ב-26:07. בסוף יש לי טעות משונה מאוד שלא ברור לי איך נוצרה. מיטיבי הלכת מוזמנים לחשוף אותה:)]
לקחתי תקסדה וירדתי במעלית עם קליוסטרו שאמר לי "אנחנו בני מזל שאנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו אוהבים. יש אולי 1-2% אנשים בעולם שעושים זאת". הסכמתי איתו.
מה שמעניין פה, וכבר הייתי בקטע הזה, זו העובדה שאף אחד מהסרטים שלי לא ישודר ב"תאגיד". למה? ככה. לא רוצים.
זה הנוהל: אני מתראיינת על היצירה שלי בגופי שידור שלא רוצים לשדר אותה.
איך קוראים לפרדוקס הזה?
לא שווה הפגנה מתחת למשרדי התאגיד?
תם ונשלם הפרויקט המורכב עד מאוד של הקרנת איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?ביפו הדו-לשונית, כשהסרט בהתאם. קהילת יפו שהגיעה לצפות במרכז תרבות מנדל בסרט בחמישה שקלים (ותודה לעת"א) זכתה בפיס וגם אני נהניתי להראות את הסרט חצי ק"מ מהבית שלי.
ילדים רבים היו היום באירוע, והחכם מכולם (זה שדיבר, ברור שכולם חכמים) שמו אובי. ומהו אובי? האבנט שנלבש מעל קימונו וקייקוגי (חליפת אומנויות הלחימה). אובי ניחש מי ביקרה פה לפני שנתיים ולאן טסה לאחר מכן, ואז אתגרתי אותו בשאלה כמה עלה הסרט, והוא כמעט ניחש, כלומר אמר חצי מהמחיר האמיתי (שהוא חצי מיליון ש').
גם ביפו היו מי שצפו בסרט בפעם השנייה, והפעם באו עם הילדים ועם החברות. אז תודה לקהילת יפו וליעל ממרכז התרבות שהפיקה את האירוע וגם צילמה את התמונה המעניינת הזו, מזווית שעוד לא ראינו במופעיי עלי במות.
הקלישאה המוכרת, תמיד יש פעם ראשונה? אז הנה, היום, בפעם הראשונה, אחרי מאות הקרנות של איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?, אחרי יותר משנתיים וחצי של המסע שלי מים לים הייתה הפסקת חשמל 19 ד' אחרי תחילת הסרט. קפצתי ממקומי בבהלה, עליתי לבמה ודיברתי קצת עם הצופים על החלק הראשון של הסרט עד שכל החשמלים חזרו. כשאמרתי לצופים שזו הפעם הראשונה שזה קורה לי ענו שאצלם בגני תקווה זה שכיח.
אבל חוץ מזה היה מקסים. זו הייתה הגראנד פיינאלה של הסיבוב שלי במגדלי הים התיכון, שהחל ב-1 במרץ והסתיים היום, ביום החם והמטורף הזה. עשיתי לשם את הדרך בקטנוע, ובגבורה. אבל היה חם, הו, כמה חם. חשתי את האספלט נמס מתחתיי.
מגדלי גני תקווה זוכים גם בפרס הבית המצטיין, כי היו בו הבוקר די הרבה ילדים – אירוע רב דורי – כמו שאני מציינת בכל פעם שמזמינים אותי עם הסרט ו… משפחת בר-עוז הגיעה בהרכב של ארבעה דורות! כן, ארבעה דורות צפו היום בסרט והתרגשו כדבעי. בצילום: חלק מהבר-עוזים.
בטל-אל היה כיף ביותר, מועדון מלא, אורחים מבחוץ והקרנה נעימה. בדרך כלל אני יושבת באחורי האולם כדי לעקוב אחר הקהל, אחרי הטיית הראש-צוואר שלו, אבל הפעם, בגלל מבנה המועדון ישבתי ממש לפני המסך ומה אגיד, מאוד נהניתי מאיפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? בפעם האלף אולי שאני צופה בו:). מה, באמת אני עשיתי את כל זה והייתי שם? ויואו, הרגע הזה והרגע הזה, וכל החומרים שנשארו בחוץ, מיליוני מחשבות טסטסו לי בראש תוך כדי.
אחר כך סיפרתי על מסעי ברחבי המדינה עם הסרט, על הגשמת חלומות וכמובן על הטרילוגיה. אני אוהבת כשאנשים שואלים אותי שאלות מאוד ממוקדות וענייניות המראות על התרכזות מוחלטת בסרט והערב מישהו שאל אותי איך נכנסה אסטריד לינדגרן לפרויקט.
ב-8 ביולי חגגתי שנה לפרמיירה שלי "אפריקה! סיאה מהקילימנג'רו" (בצילום: עם מיכל מטוס, נהלת פסטיבל סרטי ילדים בסינמטק ת"א ליר הרול-אפ של הסרט.
אחד הפרויקטים המדהימים הקשורים לסרט איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? היה הסדנאות הממושכות לילדי כיתות המחוננים בבית ספר גרץ בת"א, פרויקט שנולד בזכות המחנכת המיתולוגית שלהם דאז, אופירה לויתן. עברתי עם הילדים את כל שלבי העבודה על הסרט, הם ערכו תחקיר מקביל בכיתה וכמובן הוזמנו לפרמיירה ולאחר מכן להקרנה החגיגית שנערכה בקיץ לפני שנתיים. אותן כיתות עקבו גם אחר העבודה על אפריקה – סיאה מהקילימנג'רו והילדים אפילו מופיעים בסצינת הפתיחה של הסרט. אבל נראה לי שגולת הכותרת של הפעילות איתם הייתה ספר מכתבים לנוריקו-סאן. בספר המקורי כתב כל אחד מהם מה חיבר אותו לספר ולסרט, ובחלק השני של העמוד ביקשתי שיכתבו "הידעת?" על ישראל, משהו אישי לגמרי, לא ויקיפדי, שמתחבר לחיים שלהם. הספרים נכרכו בסגנון רטרואי עם פס בד אדום על שדרתם. באקט הירואי ממש הצליחה אופירה להביא לתרגום הספר ליפנית ואז שלחנו אותו לנוריקו ביפן. הספרים נכרכו לילדים שהשתתפו בפרויקט וגם לי יש עותק אחד, היסטורי, מכל מהדורה, עברית ויפנית.
אם חשבתי שרק כוחות הביטחון וההצלה נמצאים בכוננות, הלילה התברר לי שגם יוצרות קולנוע יכולות להיקרא לדגל. מתברר שהמדריכה של שישה סוכני נסיעות יפנים שהגיעו לסיור לימודי בישראל סיפרה להם על איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?, על הסרט ועל הספר. הם התלהבו וביקשו לצפות בו ולפגוש אותי. אבל מה, הלו"ז שלהם עמוס בטירוף, הם מתים מעייפות ומחר טסים בחזרה ליפן. אחרי אקרובטיקה שלא תיאמן אספתי הלילה, כשעיני כבר חצי עצומות, את ערכת העבודה שלי, כולל אלתורים וכבלים ואצתי לפועה – קפה ומסעדה אשר בשוקפשפשים, עליתי לקומה העליונה, לחדר הפרטי וארגנתי להם חדר הקרנה זוטא, שכלל מחשב ורמקולים ואת הסרט. בגלל קוצר הזמן הראיתי להם רק את החצי שעוסק בנוריקו-סאן והם נגנבו ביותר ואת סיפוריי שמעו כשהם מתורגמים ליפנית ע"י המדריכה והבטיחו לפלס את דרכי ביפן. מילאתי את משימתי בכבוד, משרד התיירות בישראל יכול להיות מרוצה ממני, וחזרתי לסביוני יפו כדי לספר על עלילות הגבורה שלי. בתמונה: הסוכנים והמדריכה
עדכון למכירה הפומבית של "גדי וחמורו הקטן", כולל קישור לסיפור שהבאתי בחודש שעבר.
"כתבי שאני יותר יפה במציאות", ביקשה רות, הדיירת הכי ותיקה בבית גיל פז כשצילמתי אותה. רות ומש' שרגל הצעירה דרו באותו בניין, דלת ליד דלת ברח' אהרונסון שבפ"ת בסיקסטיז של המאה הקודמת. רות, שהייתה מורה ללשון ולספרות בביה"ס בו למדתי זוכרת הכל. גם את הגננת חביבה ואת המורה בלהה שאותן פגשתי במסעותיי בדיור המוגן. על המורה עטרה שכחתי לשאול אותה.
רות ציינה שדיברתי בהרצאתי עם קהל צופי איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? בלי שגיאות. הידד. רות זוכרת את הורי עוד לפני שנולדתי! כן כן. ואפילו זכרה שאבא שלי עבד אז במכבסה וגם עזר להם פעם לתקן פנצ'ר, ושהורי באו לבקרם רק פעם אחת אחרי שעברו דירה. תכף תשמעו לאן.
אני לא השכנה היחידה שרות פגשה היום. אחרי שMichal Binheim, שהייתה איתי בשמו"צ, קראה שאני בבית גיל פז כתבה לי שאחפש את רות, שהייתה שכנה שלהם ברוטשילד. לא מטורף?
כשרות ניגשה אלי והציגה את עצמה התקשרתי למיכל שדיברה עם רות, שנזכרה לאט לאט גם בשכנה מרוטשילד ואפילו איך הכירה מיכל את אהובה!. רות הפכה לציירת אחרי הפנסיה והייתה לה תערוכה גדולה בבית האבות.
רות היא גם אמא של עמיקם בלשן, שחמטאי רב אמן, אלוף ישראל 1965. ואת זה אני זכרתי.
אבל זה עוד לא הכל. גם אמא של רענן שקד ניגשה להגיד לי שלום ושהיא זוכרת אותי מסיפורי רענן וגם שנהנתה מהסרט. אין לתאר או אין לתאר? איך ייתכן שכל חיי עוברים בסך במסע שלי לבני גיל הזהב? מה השיעור שאני צריכה ללמוד?
אנה ריבקין בריק ואחייניתי ימימיקי נולדו באותו יום, 10 ביוני. סיפרתי על כך. אך היומולדת כלומר הבתמצווה (ב"ם) – מדלגת על הסיומת יוש – נחגגה היום ברוב טקס והדר. יש אירועים שיש להם ערך מוסף, ולב"ם של ים יש כזה בגלל נסיבות הולדתה המטלטלות. חוץ מהאירוע המוש (כולל קדירה טבעונית! השארתי צלחת ריקה!) ועתיר השמחה, שהיה גם צנוע ומעודן – לא הלך רוח שנפוץ בימינו, כשילדות יוצאות מצדפות ומגיעות בשמלות מעצבים, תסרוקות כדרלעומר ונעלי עקב כשסטטיק ובן או משהו מגיעים להנעים זמירות – שמחתי כשאנשיםניגשו אלי, הדודה המשונה שמגיעה רכובה על קטנוע בבגדי שרד (בטח), וסיפרו לי על אהבתם לאיפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?. איריס, חברה של אמא של ים, סיפרה לי איך התרגשה לצפות בו כי נוריקו היה הספר האהוב עליה בו הייתה קוראת בכל פעם שבאה לבית סבתה בערד והודתה לי ממושכות וביקשה לצפות בו שוב. זה מאוד משמח ומרגש אותי עדיין, שנתיים וחצי אחרי שהסרט יצא, שמספרים לי שהרעיד כל כך הרבה מיתרים אצל כך כך הרבה אנשים ונשאר חרוט וחקוק בלבם. ע', חבר של אחי, סיפר שהוא עוקב אחרי בקפידה וסימן אצבע למעלה ובנדוד שלי ורעייתו סיפרו גם הם שצפו בסרט. מכאן שהכל מתחבר לשורה הראשונה של סטטוס זה. ים ואנה, אנה וים. וזה המקום להזכיר שחודש יולי עתיר באירועי הסרטים. קישורים ותזכורות בתגובה הראשונה. בצילום: סיום המצגת של אבא של ים המברך את בתו ומציין שזו התמונה שהוא הכי אוהב. נחשו מי צילמה?
יואו, איזה חודש היה לי! אני בהלם.
להזמנות, בקשות ושאלות פנו אלי בבקשה: dvoritsh@gmail.com, 052-3512025 או בפייסבוק.
מימון
ב-4.4 הסתיים מימון ההמון ל"איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?" בג'אמפסטארטר, אבל כמו שכבר הזכרתי, הפעם זהו מבצע מימון שהחל למעשה באוקטובר 2016, ויימשך ככל שירצו צופיי וקוראיי בכך. כלומר: אין דד ליין.
למעשה אני מייצרת מודל כלכלי אחר שיאפשר לי ליצור קולנוע עצמאי.
1. חלק ניכר מהסכומים שאני מרוויחה לפרנסתי אני משקיעה , באופן רציף, בסרט העתידי עליו אני עובדת בזמן נתון. זהו ההון העצמי, לא גבוה, אבל כך גם עליות הפקת הסרטים שלי (הכל באופן יחסי, כן?).
מאחר שאני עושה חלק גדול מהתפקידים בעצמי אני חוסכת מאוד בעלויות ובמנגנוני הפקה.
2. צפית בסרט אחד וברצונך להביע את הערכך ותמיכתך? אחלה? צפית בשני? כנ"ל. את זה אפשר לעשות ישירות דרך חשבון הבנק שלי בכל דרך שתיבחר.
דרך נוספת: מסיבת גיוס. יוצרים אירוע (בכל סדר גודל שהוא, אפשר גם עשרה אנשים) בבית (או במקום גדול יותר), מספיק מסך טלוויזיה גדול וחיבור למחשב. אני מגיעה עם אחד הסרטים ומקרינה אותם ומשוחחת עם הנוכחים על קולנוע עצמאי, על עבודתי כיוצרת קולנוע עצמאית, על העבר, ההוה והעתיד.
הצופים משלמים על האירוע/תומכים בסרט העתידי כראות עיניהם.
לוח הקרנות מאי 2017
11 במאי, 19:00, אירוע פרטי. "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?"
16 במאי, 08:00, בי"ס מיכה רייכר ראשל"צ. "איפה אלה קרי…"
17 במאי, חוג בית, חולון, "איפה אלה קרי…"
28 במאי, 16:30, מכון ויצמן, אולם ויקס, "איפה אלה קרי…".
זהו אירוע לעובדי המכון, אבל גם אחרים יכולים להגיע.
—————-
29 במאי, 20:00, ספריית כפר סבא, "אפריקה! סיאה מהקילימנג'רו"
מימון ההמון(קישור לאתר התמיכה) לאיפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו? נמשך. נכון שהעולם מכיר אותי כמתאבדת שיעית שתזחל עכשיו 400 ק"מ על גדר המערכת על גחונה, שתי ידיה אוחזות בקת ובין שיניה מחסנית והיא מתקדמת מ"מ אחר מ"מ, ימים ולילות, שבתות ומועדים, חודשים ושנים, הכל כדי ליצור את הסרט שלה, לא משנה מה יקרה. כן, אני עושה זאת ובכ"ז זקוקה לסיוע מכם, קוראים וצופים בעבר ובהווה ובעתיד. כל אחד לפי יכולותיו. כל תמיכה חשובה.
הנה תגובות חלק מהסייענים:
[כבר קידמתם? העבירו הלאה לסייענים פוטנציאליים] Agvanya Rellerr: בהצלחה דבורית. המשיכי להרעיף עלינו סרטים מקסימים, מעוררי מחשבה ורגשות. Neomi Reichman: את השראה וגאווה. בהצלחה…. מתן מלך: את דבורית הכרתי לפני כשנה וחצי ומאז אני עוקב אחרי דרכה ואחרי היצירה שלה. אני ממליץ לכם לתמוך בסרטים שלה. רוצו לראות! Liora Soffer: בהצלחה לדבורית האמיצה! ניר בקר: בהצלחה דבורית! Edna Friedman: בהצלחה! דורון שנער: פרויקט משמח Dalia Ben-Rabi: בהצלחה! ענת כהנא: בהצלחה, דבורית! 🙂 ליאורה כוחלני: דבורית, את מדהימה. בהצלחה! טליה בן-צור: בהצלחה! Galit Landman Gabbay: אני ממשיכה להנות מהסרטים ולתמוך גם בלילבס. בהצלחה. רקפת ניסן: תודה על החיבור שאת יוצרת אל ילדותי, מקווה להעביר לנכדתי רות גן קגן: דבורית יקרה – אני ואחיותי תומכות בסרט השלישי ומחכות לערב אחיות המסורתי שבו נצפה פה יחד אבישי כפיר: אני מעריץ תומך בדבורית Shira Tamir: בהצלחה דבורית! Orly Maayan: דבורית שרגל יוצרת מעולה. הלואי ויכולתי לתרום יותר! Ran Shaham: בהצלחה בפרוייקט חגית הכהן וולף: בהצלחה! דליה וירצברג-רופא: דבורית היקרה, שיהיה בהצלחה ובכיף! אפרת שטיגליץ: בהצלחה! Bilha Golan: בהצלחה! Liora Paskarr: דבורית היקרה, המשיכי בעשייה המופלאה שלך ולהגשים את חלומותייך. אנחנו מאחורייך, באש ובמים, מתלהבים ומוקסמים מכל מעשייך. במקרה יצא גם קצת בחרוזים. חיבוק גדול ושיהיה בהצלחה. Chelli Goldenberg: אין עליך. בהצלחה. וחסר לך שלא מצאת את לילבס, גיבורת ילדותי 🙂
מרים בן מלכה: בהצלחה דבורית Yona Arzi: בהצלחה! Michal Binheim: בהצלחה!!!! עטרה אופק: בהצלחה מותקית סיגל מושכל-עצמון: מחכה בסקרנות רבה!! Gal Zak: איזה כייף!!! מיכל גוריון: שמחה לתרום יעל בן דרור: דבורית, בהצלחה!!! איתי בנר: בהצלחה!! אורנה קנו: בהצלחה! מתגעגעת ללילבס בת הקרקס. זאת היתה התחפושת שלי בפורים כשהייתי בת 6. מחכה לסרט! רוחה שפירא: דבורית היקרה – בהצלחה! הילה פולקה: שמחה להמשיך ולתמוך בסרטים הנהדרים שלך 🙂 קרן שלום: בהצלחה אופיר ליבוביץ (לביד): בהצלחה! ronit lahav: מרגש ומעורר השראה. כבוד להיות שותפה michal pinkas: בהצלחה! ממתינה בציפייה. Tami Dynes: בהצלחה! Sarah Nalkin: בהצלחה בפרוייקט רינה לוי: עוקבת אחריך בהערצה. את מודל ליוזמה, השקעה ודבקות במטרה. מקווה מאד שלא תעצרי אחרי הטרילוגיה קלייר פגיס: בהצלחה רבה דבורית המוכשרת והנהדרת!!! כייף גדול להיות חלק קטנטן מההצלחות הגדולות שלך. Michal Kreitler: בהצלחה, דבורית! אביבית משמרי: בהצלחה רבה! איזה יופי Vladi Dvoyris: שמח לתמוך בפרויקט ומייחל להצלחתו Amir Yarchi: טרילוגיה! איזה כיף….. Michal Hecht: בהצלחה! אורן נדיר: שיהיה בהצלחה! רוני גלבפיש: עפר לרגלייך, יוצרת אמיצה וחרוצה שכמוך. Orly Mazor-Yuval: אין לך מושג כמה ציפיות והתרגשות (ופחד נורא להתאכזב) לקראת סרט שמופיעה בו לילבס גיבורת ילדותי (וכתובת המייל שלי, והניק שלי כשהאינטרנט הייתה בעילום שם), ואת זה אומרת מי שפרצה בבכי למראה השמלה התכולה של הילדה הבהירה באאאומקלנ"ס או איך שאת לא מקצרת את זה. יש פגישה עם לילבס? למה החליטה לאה גולדברג לשנות לה את השם מליליבט? למה אימא של לילבס הרשתה לה לנעול כפכפי עץ מרעישים ומגניבים ואימא שלי לא? ולא אחמיץ את ההזדמנות לספר שוב את האנקדוטה הזאת, שהיא להיט במשפחה ואות מבשר על אחד מעיסוקיי העיקריים בחיים: כשהקריאו לי מתוך הספר, בטרם ידעתי לקרוא, את השורה שלילבס אומרת, "אני כועסת על ליאו", אמרתי: "לא אומרים עליהו, אומרים עליו!" בהצלחה, דבורית. Aviv Peres: מי שלא מביט, מפסיד את הסרט של דבורית יפתח גבע: כל הכבוד. בהצלחה! יריב גבר: בהצלחה דבוז'
עוד לפני פרוץ המבצע הנוכחי אפשר היה לסייע באמצעות תמיכה ישירה דרך פיי-פל או אלי ישירות. בזכות חיל החלוץ התומך יכולתי להתחיל לעבוד על הסרט.
זה הסרט השלישי בטרילוגיית המסע האישי שלי בעקבות גיבורי ילדותנו המצולמים מאמצע המאה העשרים (אלה קרי, נוריקו-סאן ועוד). מסע שהוא לא רק נוסטלגי, אלא גם הרפתקני, בלשי, קיומי, מכונן ומעורר ומדרבן לפעולה ולהגשמת חלומות.
עם כל הכבוד ליכולותיי המזהירות כאשפית הצנע קשה לייצר סרט כמרק אבן. כלומר אפשר, אם מתגייסים לתאבן אותו;)
למשל, קטע מוזיקלי של 14 שניות (מדהימות!) עולה 8000 ש' (תשלום לאקו"ם), סכום זערורי, רק כי כבר איני צריכה לשלם זכויות על המילים וגם הביצוע משוחרר מתשלום (חוק 50 השנים) ומדובר בסרט פסטיבלים וסינמטקים. אם חלילה משה אדרי היה מקרין אותו בסינמה סיטי, אוהו, כמה שהייתי צריכה לשלם.
זו דוגמה פעוטה ומדובר רק בחלקיק שבחלקיק של עבודת הסאונד בסרט (ועוד לא הזכרתי תמונה). אני מרחיבה בקטע זעיר זה רק כדי שתבינו את הפרופורציות וכדי להגביר את המודעות למורכבות העצומה שבעבודה (המפיקים שביניכם יודעים על מה אני מדברת).
כל דקת סרט היא מכפלות באלפים של הסכום הזה. יעיד הצוות המצומצםצםצם שעובד איתי: אני באמת עושה כל מה שרק אפשר לבד לבד. מאחוריי לא עומד אף גוף. אני יכולה להעביר עכשיו אלפי סדנאות ב"כך תעשו דוקו בתקציב שרוך נעל", כי ביחס לסכומים המושקעים בכל יצירה קולנועית בישראל (אפילו לא בתפוצות), אני ניצבת, חד משמעית, במקום הראשון מבחינת השקעה כספית פר תוצרת.
לא קל, כבר אמרתי, אבל אני נהנית מכך שאני מצליחה לעצב את השיטה מחדש, להמציא אותה כל יום בכוח המחשבה והדמיון והפטנטים. להראות שאפשר.
כמו כן, אני מזכירה: אפשר ורצוי להזמין אותי לכל אירוע להציג את כל סרטיי: איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?, אפריקה – סיאה מהקילימנג'רו, כדור בגב (תכף יום הזיכרון). אפשר ליצור הפנינג הקרנה+תמיכה בחלק ג'.
כל חלל סביר יתאים לכך. כל קבוצה של עשרה אנשים (מצדי גם אלף), כולל סלונכם הפרטי. 052-3512025, dvoritsh@gmail.com
רצוי גם לעניין כל מי שיכול להשתתף בסביבתכם.
סלמאת וקוראז'.
בצילום: ענבל וליאור שראל-קורן, הילדים של הבמאית עפרה שראל-קורן, לפני כמעט יובל שנים
דבורית שרגל * Dvorit Shargal 