חצי שנה אחרי מימון ההמון, יוצא לדרך "הרביעי בטרילוגיה".
הפרמיירה שלו תהיה ביום שישי, 11.3, 14:00 בסינמטק תל אביב במסגרת אירועי "מבט נשי".
פה אפשר לרכוש כרטיסים.
ותזכורת לסיפור הסרט, כפי שכתבתי בעת מימון ההמון.
החלק הרביעי בטרילוגיית "ילדי העולם" שלי – מימון-המון (קישור לתמיכה בהדסטארט)
החלק הרביעי בטרילוגיה? מה? אין דברים כאלו, בטרילוגיה יש רק שלושה חלקים, לא? אז מה זה?
או. זה בדיוק העניין. מגפה, כן חשבתם שתפרוץ בעשור השני של המאה ה-21? מגפה שתשתק את כל העולם, שתגרום לנו להסתגר בבתים, להתרחק מאנשים, לעשות הכל דרך מסכים? אז אם כל הדברים הללו קרו, למה שלא יהיה גם חלק רביעי לטרילוגיית ילדי העולם שלי?
אבל איך זה קרה? מה מי מו?
אז ככה: המגפה עצרה את כולנו. סטופ כדור הארץ. כדי להתפרנס ולהיות בקשר עם כל צופיי וקוראיי ואהוביי וחבריי, ערכתי הקרנות אונליין לטרילוגיה:
לאיפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?
לאפריקה! סיאה מהקילימנג'רו
ולאיפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?
וגם התחלתי לכתוב סופסוף את הספר המיוחל על כל מסעותיי ברחבי העולם, על החיפושים אחר הילדים מהספרים של אנה ריבקין-בריק, על חייה של הצלמת המהוללת והאהובה עלי, שהפכה לחלק מעורי, תחקירים נוספים שערכתי במהלך עידן הקורונה, ספרים נוספים שנחשפתי אליהם, ילדים אחרים שמצאתי ומה לא. לצורך כתיבת הספר אף צפיתי בחומרי הגלם הישנים של שלושת הסרטים וערכתי ריאיונות זום רבים עם כל מיני אנשים מיוחדים.
באפריל 2021 פתאום הבנתי: יש לי סרט נוסף ביד! תחילה חשבתי שמדובר יהיה בסרטון קצר, 15 ד' בלבד, שילווה את הספר הנכתב. אמרתי לעורכת, הילה הרמתי, איתה אני עובדת כבר שנתיים (מאז ימי צוללת ולאחר מכן על עלילות תלמי המנגב וחיים הזורק החוצה), שמעי, יש לי משהו קטן, פיצי, שילווה את הספר. אבל כשהתחלנו לעבוד התברר שבעצם יש לנו שעה תמימה. כן, בערך שעה של החלק הרביעי בטרילוגיה.
מה יהיה בחלק הרביעי בטרילוגיה?
חומרים שלא התאימו לשלושת הסרטים הקודמים, אך ממש מתאימים לסרט הזה, ריאיונות זום, ספרים נוספים מסדרת ילדי העולם, ילדים מפתיעים, הגיגים וחידושים על חייה של צלמת כל הספרים, אנה ריבקין-בריק, מסקנות וסיכומים. וכל זה, מבלי לפקוד את נתב"ג ולו פעם אחת אפילו, מבלי לצאת ליום צילום אחד מחוץ לבית!
קישור לתמיכה בהדסטארט
עוד פעם מימון-המון?
למה שלא תפני לקרנות הקולנוע ולגופי השידור?
לא רציתי לעשות עוד מימון-המון. אחרי ארבעה מימונים הרגשתי שמיציתי, שחוויתי את כל השמחה והאושר והקושי האינסופי. זו עבודה ממש-ממש קשה, להפיק, לקומם ולרומם מימון-המון ואין לי מספיק מאגרי אנרגיה לכך. אני עובדת בימים אלו על פרויקט גדול, מוזמן, מורכב ומאוד מעניין, פרטי לגמרי, וכך מממנת את חיי. אבל הבנתי שכדי לגמור את הסרט הזה, שהוא הכי דל תקציב, בעצם סרט ללא תקציב כלל ("צוללת" כילה הכל), אזדקק לעזרת כל צופיי היקרים, שמכירים אותי ואת הטרילוגיה, שיוכלו להתגייס לסייע לי להביא את הסרט לידי גמר, ולאחר מכן לחתום את כתיבת הספר.
קרנות הקולנוע וגופי השידור לא היטיבו עמי כל שנות יצירתי, בלשון ההמעטה (יוצאת מן הכלל היא קרן רבינוביץ, שעזרה לי בדיעבד שבדיעבד בתמיכה ב"איפה אלה קרי…" ובסוף ההפקה של "איפה לילבס…"). הקרנות והגופים ואני לא רואים עין בעין את משמעותה של יצירת תרבות וקולנוע משודרת. יש להם אג'נדות אחרות משלי על מה "מתאים לשידור" ומה "לא מתאים". הם רוצים לראות כבר בהגשה הראשונה סרט מוגמר (גם אם יכחישו זאת עד מחר).
זאת ועוד: ההגשות כולן צריכות להיות אנונימיות, על פניו כדי להימנע מהטיות, אבל תגידו לי אתם, איך אני יכולה לכתוב/לצלם הגשה אנונימית לטרילוגיית ילדי העולם? בלתי אפשרי עד מופרך. ולכן, למרות הקושי העצום שבדבר, אני פונה אליכם, לגיוס קצרצר, רזה וקולע ברוח התקופה וברוח הסרט, מעתה ועד ראש השנה:
51,000 ש' תוך 21 ימים | קישור לתמיכה בהדסטארט
ככה. אין זמן. לא מתמהמהים. לא מחכים למשיח.
מדינת ישראל ומוסדות התרבות שלה לא חושבים שיצירתה האלמותית והעשירה של צלמת ספרי הילדים, אנה ריבקין-בריק, ראויה לתמיכה ולהנצחה. הוכיחו לכולם שהם, כרגיל, טועים.
שלכם באהבה ובתודה נצחית,
דבורית שרגל
dvorit.shargal@gmail.com
052-3512025
אפשר להתקשר, לכתוב ולווטסאפ בשמחה
הפוסטים המעניינים והשווים ביותר שכתבתי בשבועות האחרונים כולל הסברים איפה ואיך אפשר לצפות בסרטים שלי.
סוף מאי היה ממש סואן.
הדבוריתון, פסטיבלון סרטי דבורית (בחלקם) הוקרן באירוע פרטי ומושקע, יפהפה בטירוף בנהריה הייטס. לא שמעתם על נהריה הייטס? או, זה כי אני המצאתי את השם. המקום קיים ושריר, אך לא היה לו שם כ"כ מוצלח.
הסרט הכי חדש בארסנל שלי, עלילות תלמי המנגב וחיים הזורק החוצה הוקרן פעמיים, בפתיחה בשישי ובנעילה.
בלילה הוקרן צוללת המאתגר ולמחרת, שבת, טרילוגיית ילדי העולם ברצף: מאלה קרי ונוריקו-סאן, עבור באפריקה! של סיאה, שלסתות רבות נשמטו בעטיה וכלה בלילבס ובמוקיהנה.
בין לבין זכו כל מי שהוזמנו והגיעו לאכול כיד המלך והמלכה שולי ומור, להשתכשך בבריכה ולטייל במטע הזיתים ובגן הפרא היפהפה שבהייטס.
הנה כמה תמונות מהאירוע.
צילומים: רונה שחר, צור ריכטר לוין, גילה רותם
וכך אפשר לצפות בסרטים שלי עכשיו:
ראשית, הנה אתגר, דבוריתון2, לכל גוף/ משפחה/ חברים/ אנשים פרטיים ברחבי הארץ (ו ב ע ו ל ם !), נראה אתכם מפיקים:)
אגב, הקרנו את "עלילות תלמי" גם בחברת ההי טק בה עובד אורי, גיבור ויזם הסרט וזהו רמז לחברות ההייטק כולן, ובכלל, להזמיננו איתו.
ב-VOD של סינמטק ת"א אפשר לצפות בצוללת וגם בעלילות תלמי המנגב וחיים הזורק החוצה.
ב-VOD של ארכיון סינמטק ירושלים אפשר לצפות בכדור בגב, איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו? ובאפריקה! סיאה מהקילימנג'רו. את כל הסרטים צריך לחפש במנגנון החיפוש הזה ולהירשם.
טרילוגיית ילדי העולם מאושרת ע"י משרד התרבות והספורט ואני ספקית של המשרד ולכן אפשר להזמינני איתם לכל מקום ואתר העובדים מול המשרד ומתוקצבים בעזרתו.
סרט נוסף שלי, הפרוטוקול של גלעד, נמצא פה, ב-VOD של מאקו. לצפייה חופשית.
לאירועי הקרנות פרונטליות ואו אונליין + שיחות איתי (למשל: איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?) ואו איתי ועם אורי בסרט על תלמי ואו איתי ועם ההורים של גלעד, רונית ודנאל קאהן, אפשר לכתוב לי בווטסאפ: 0523512025 * או, לחובבי מיילים: dvorit.shargal@gmail.com
משהו נוסף שהספקתי לעשות בשבוע האחרון, תחילת יוני: צילום ועריכת סרטון להנצחת אבא שלי, רפי שרגל, עובד מד"א ת"א, שהחודש ימלאו עשר שנים למותו המוקדם מדי. הנה הוא, למוקירי זכרו ולחבריו. וגם למי שרוצים להכיר אותו.
השבוע נהרס גם בניין מד"א ת"א באלקלעי 2 (מתחם השל"ה בזל), וסמל הבטון לעידן הזה, שבו אבא שלי עבד שם, נמחק והושמד באופן סופי ומוחלט. בסרטון יש כמה צילומים של אבא שלי המנוח בבניין.
וזה הבניין. צילם מני פוטוק
בערוץ שידור מקומי כלשהו עולה השבוע (אנחנו במאי 2021) סדרת דוקו-פשע שנקראת "החקירה". הסדרה 700עוסקת בחקירת הירצחה של העיתונאית קים ואל ב-2017. ביים אותה גדול במאי דנמרק בתקציב עתק. סדרת פיקשן עם שחקנים שמגלמים את צוות החקירה ואת משפחת הנרצחת. שמו של הרוצח, פיטר מדסן, לא מוזכר בה בכוונה תחילה. כך רצתה המשפחה, שגם תמכה ובירכה על יצירת הסדרה.
"החקירה", הפקת יוקרה שבארה"ב HBO שמה עליה יד, שודרה בעשרות ערוצים בכל העולם. יש לה יח"צ מפואר, שיווק מצוין ועיתונאי ישראל הלוחמנים הזדרזו לכתוב עליה. ככה זה. יש יח"צ, כותבים לכם, שולחים לכם, יש מי שיכתוב. מערכת משומנת. האם הזכירו ואו יזכירו את הסרט הישראלי הקטן שנעשה על המקרה? הצחקתם. זה לא היה כתוב בעמוד היח"צ.
אין שום דרך להשוות בין שתי היצירות הללו, שמה שמשותף להן זה עיבוד מקרה הפשע הנורא הזה, כל אחד בכלים ובאמצעים שעמדו לרשותו. ההבדל בינינו הוא כהבדל בין נמלה להר. ככה.
כשהחלטתי ויצאתי ליצור את הדוקו שלי, צוללת, חודש-חודשיים אחרי שאירע המקרה, לא ראיתי בעיניים. לא חשבתי על כך שהמקרה הזה יביא ליצירות קולנועיות וטלוויזיוניות רבות, ככל פשע עם פרופיל גבוה מאוד. פשוט רציתי ליצור את הסרט, הייתי ח י י ב ת ליצור אותו, וכמו כל יצירה שלי, שום שיקול כלכלי לא עמד לנגד עיני. אם השיקול הזה היה עובר במוחי, ולו לשנייה, במהלך 11 השנים האחרונות, לא הייתי עושה שום סרט. כידוע, אני יוצרת לבד, כמעט* ללא עזרת ממסד התרבות בישראל.
"צוללת" לא קיבל ש ק ל אחד של תמיכה משום גוף ולא שודר בשום מקום (כמו כל סרטי הטרילוגיה שלי למשל, כמו הסרט על תלמי). כמו לשאר סרטיי שלי, עשיתי לו מימון-המון. רוב מבקרי הקולנוע בישראל לא כתבו עליו מילה. סרטיי מוחרמים ע"י הקולגות שלי, גברים ונשים כאחד, כבר שנים. הם פשוט מתעלמים מפניותיי בלי להתבלבל.
על "צוללת" כתבו ביקורות יוני בינרט ב"פנאי פלוס" (רצ"ב צילום שלה מהשבועון) ואיתן וייץ בבלוג** שלו, "קולנוע בראש צלול" (בקישור: כל ההתייחסויות לסרטיי). ביוני 2020, חודש לפני "פרמיירת המסכות", ראיינה אותי נירית אנדרמן ב"הארץ". הארץ הוא למעשה העיתון שכתב על כמה מסרטיי ועל כך אני מכירה תודות רבות והערכתי הנחרצת נתונה. 
"צוללת" שלי נקלע לשנת הקורונה שלא בטובתו. לקראת סופה עשיתי לו עריכה מחודשת בקטנה, בכוחות ובמשאבים שלא ברור לי מהיכן גייסתי, בעקבות שיחות עם צופים ובעיקר עם עצמי. הוא הוקרן לאחריה בסינמטק ת"א וב-27 וב-29 במאי יוקרן בסינמטק ירושלים. ב-28 במאי, 23:30, יוקרן בפסטיבלון פרטי בצפון (יחד עם שאר סרטיי). רוצים? כתבו לי.
כמו כן אפשר לראותו ב-VOD של סינמטק ת"א.
כלכלית, ההפסדים שלי עליו הם הגבוהים מכל הסרטים שלי. זהו סרט מורכב במובנים רבים, העשייה שלו לוותה במכשולים שלא דמיינתי, חלק ניכר מהפנסיה שלי מושקע בו. מי האידיוטית חסרת האמצעים שמשקיעה פנסיה דלה בסרט? פחח. אשכרה סתומה.
אני מאוד שלמה עם הסרט. אני לא מצטערת ולוּ על שקל אחד שהשקעתי בו, לא על שנות העבודה ובוודאי שלא על העריכה הנוספת. המושג "דל תקציב" קטן עליו. הוא נעשה ללא תקציב כלל. מתישהו את מפסיקה לספור. אם יש סרטי low budget, סרטי no budget וסרטי גרילה, "צוללת" משתייך למגזר השלישי.
—
(*יוצאת דופן ממסדית: קרן רבינוביץ' שתמכה בשניים מסרטי טרילוגיית ילדי העולם ועל כך תודותיי המרובות והרחבה בספר על הטרילוגיה. ** בלוג יוצא דופן בהתייחסות אלי: "סריטה").
שישי, 28 במאי, 20:30 סרט הפתיחה, עלילות תלמי המנגב וחיים הזורק החוצה, כולל שיחה עם אורי רותם, גיבור ומפיק הסרט ודבורית הבמאית.
ההקרנה תהיה בחוץ. ייתכן שיהיה קריר וכדאי להצטייד בלבוש חם.
23:30, צוללת. ההקרנה בפגודה, חלל קטן ואינטימי. כמובן שאהיה שם לשיחה עם הנוכחים.
טריילר
11:30 – אפריקה! סיאה מהקילימנג׳רו
המסע בעקבות גיבורי ספרי הילדים המצולמים של אנה ריבקין-בריק נמשך. אחרי פלאי "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" ממריאה דבורית שרגל לאפריקה כדי להתחקות אחר גיבורת הספר "סיאה הילדה מאפריקה". איפה סיאה היום? היכן צולם הספר? הוא באמת מתאר את היבשת השחורה? מה קרה למשפחה הגדולה שלה? לאן הגיעה סיאה כשגדלה ועד כמה חייה של סיאה דומים לחיי הנשים באפריקה? (לבני עשר עד מאה).
14:30 – איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?
הרפתקה בלשית נוספת בעקבות הספרים המצולמים של אנה ריבקין-בריק. מסע פלאי ונוגע ללב בין שתי מאות, שלוש יבשות וארבע מדינות ונגיעה מטלטלת במעמקי הזיכרון. מה קרה ללילבס, רוכבת הסוסים הקטנה מהקרקס ואיפה מוקיהנה, ילדת הפרחים המתוקה מהוואי. הסרט חותם את הטרילוגיה המלבבת, הכוללת את "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" ו"אפריקה!" (לבני 9-99)
16:00 – עלילות תלמי המנגב וחיים הזורק החוצה
ראו פרטי הסרט לעיל.
החודש המפואר הזה ייחתם ב-29 במאי, 19:00, עם הקרנה נוספת של צוללת
סינמטק ירושלים
כמו כן אפשר ורצוי להזמין אותי לכל מקום ואתר בישראל ובעולם עם אחד או יותר מסרטיי, להקרנות פרונטליות ולהקרנות אונליין עם שיחה בעקבותיהן. 0523512025 * ווטסאפ או שיחת אודיו:)
מעתה, מדי חודש, אשלח ניוזלטר דרך הבלוג, המפרט היכן אפשר לצפות בכל סרטיי. אפשר להצטרף לרשימת הנמענים ואפילו להיגרע, חלילה:)
אז הנה, מתחילים:
חברים יקרים,
סל הסרטים שלי מתמלא והולך והאביב מביא עמו לא רק ריחות ופרחים אלא גם מגוון אפשרויות לצפות בהם. הנה המועדים הקרובים, לבחירתם:
להזמנת אירועים פרטיים לכל קהל שהוא, אונליין, פנים אל פנים, בבקשה התקשרו: 0523512025 או כתב לי בווטסאפ או במייל dvoritsh@gmail.com
| "צוללת" |
| בקיץ 2017 עלתה העיתונאית קים ואל על צוללת בדנמרק כדי לראיין מישהו ונעלמה. החיפושים אחריה העלו ממצאים מחרידים. במקביל, בישראל, חולמת הבמאית, דבורית שרגל, חלום מוזר ומפחיד. נקודות השקה מתגלות בין החלום לבין האירוע בדנמרק וגם בין גיבורי הסיפור לבינה. היא יוצאת למסע בארצות הצפון כדי להבין מה קרה לעיתונאית בצוללת במימי קופנהגן ולמה. לרכישה וצפייה ב-VOD. |
| "עלילות תלמי המנגב וחיים הזורק החוצה" |
| אורי רותם, מעריץ נלהב של סיפורי "תמונות יפואיות" שכתב מנחם תלמי, יוצא לפצח את הקסם היפואי ולחפש את הדמויות מהספרים: סלמון הגדול, ברכה אמבולנס וכמובן חיים הזורק החוצה. כדי למצוא אותן הוא צריך לשכנע את תלמי, העיתונאי, הסופר והאגדה, לספר לו כל מה שהוא יודע על יפו של שנות השישים ועל הג'מעה מאז. אחרי מאמצים הוא מצליח במשימה וגם מלקט שברירי ראיון אחרון עם האיש, שהלך לעולמו ב-2018. כרטיסים לסינמטק תל אביב |
| טרילוגיית ילדי העולם, מאלה קרי ועד נוריקו-סאן |
| טרילוגיית "ילדי העולם" היא שלושה סרטים תיעודיים בעקבות הגיבורים המצולמים של ספרי הילדים מאמצע המאה העשרים, שצולמו כולם ע"י הצלמת היהודייה אנה ריבקין-בריק. בשלושת הסרטים יוצאת דבורית שרגל לתור אחר נוריקו-סאן מיפן, אלה קרי מלפלנד, דירק מהולנד, סיאה מהקילימנג'רו, לילבס ילדת הקרקס, מוקיהנה מהוואי וגם אחר הילדים מישראל, מהקיבוץ ומהמדבר. באמת היו ילדים כאלו? איפה הם היום? איך צילמה ריבקין-בריק את הספרים? מה חשבו הילדים המצולמים על הספרים? סדרת מסעות מרגשים למעמקי הזיכרון, לילדות נשכחת, פרטית וקולקטיבית, לעולם שאיננו עוד. מועדים לאירועי האונליין: איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? 24.4 – 16:00 אפריקה! סיאה מהקילימנג'רו 24.4 – 11:00 איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו? – 1.5 – 19:00 איך נרשמים? שולחים לי ווטסאפ עם בקשתכם. 052-3512025 |
| "כדור בגב", ערב יום הזיכרון |
| בחמש השנים האחרונות, מאז שגמרתי את יצירת הסרט האישי/ משפחתי הזה, "כדור בגב", אני מציגה אותו לקהל רחב ככל האפשר, בצפיית אונליין. ערוצי השידור מלאים בסרטי נופלים. יש אלפים רבים מהם. אבל הסרט שלי לא מספר הרבה על הדוד שלא היכרתי, פשוט אין מספיק מידע, אלא סיפור הרבה יותר רחב, שנוגע ללא מעט משפחות, לצערי, במדינה. הסרט הקצר, 26 ד' אורכו, ילווה, בשיחה. |
תמה עונת אירועי האונליין של טרילוגיית ילדי העולם:) תודה רבה רבה להמוני האנשים הנפלאים שפגשתי מרחוק אך מקרוב בכל חודשי הקורונה. בזכותכם, חשוב מאוד לומר זאת, יכולתי להתפרנס בשנה זו.
אני מקווה שנוכל לחזור לחיים שהיו לנו, מחוסנים, מרוחקים וממוסכים בינתיים, עד שלא יוכח שאפשר אחרת.
למדתי מכם המון, זכיתי לתובנות-על חדשות, נהניתי כשנהניתם ופה ושם בכיתי כשסיפרתי לכם את סיפורם של הסרטים.
אני, דבורית שרגל, 27.2.21 בזום הפרידה לעת עתה
מוזמנים להזמין אותי להקרנות פרונטליות בכל מקום שרק אפשר: ספריות ומתנ"סים, קיבוצים, בתי אבות ובתי ספר, חוגי בית וחוגי רחוב, ימי הולדת ובת מצוות, סמינרים, מכללות, אוניברסיטאות, כל מה שרק עולה בדעתכם.
אירועי אונליין יתקיימו לקבוצות מאורגנות בלבד ע"פ הרשימה הנ"לית.
איך מגיעים אלי? פשוט וקל:
dvorit.shargal@gmail.com | סל' 052-3512025
ודיווח מהגרנד פיינאלה ב-27.2.21 בו השתתפה גם משפחת חוכיימה-שורץ:
"יעלה (6): 'בחיים לא ראיתי סרט שעשו על דמות אמיתית מהספרים שלי!'
"הגר (11.5): 'זה כל כך מרגש!!!!'
"ועכשיו ביקשו ממני טיסה ליפן 
"תודה על החוויה המשפחתית הנהדרת הזו.
"
–
"אבל הגיעה השעה לשוב הביתה. והנה אווה יושבת באווירון, מציצה בחלון אל נוריקו-סאן וקוראת: ובשנה הבאה את תבואי אלינו!
נוריקו-סאן מביטה אל האווירון העולה מעלה מעלה מעלה. אווה טסה בשמים. אולי גם נוריקו-סאן תטוס כך בשנה הבאה.
שלום שלום ולהתראות"
(שני עמודי הסיום של "נוריקו-סאן הילדה מיפן")
*כל המסופר כאן היה באמת*
(מתוך העמוד המקדים את פתיחת "אלה קרי הילדה מלפלנד", מן הסתם כתבה אותו, כלומר את המשפט, לאה גולדברג, שעיבדה את הספר לעברית. אולי כי ידעה שילדי ישראל הם ספקנים בני ספקנים. המשפט הזה לא מופיע במקור).
על הסרטים:
ב-21 בנובמבר 2014 השתנו חיי. זו הייתה הפרמיירה של "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" בסינמטק תל-אביב. הסחף והאהבה העצומים שנחתו על הסרט במפלים הולכים ומתגברים, התגובות הלא ייאמנו שקיבלתי, הצמרגפן המתוק בו נעטפתי שטעמו היה שמיימי והקסם שהסרט מייצר סביבו, שנמשך ונמשך.
לרגל יום השנה המרגש תיערך ביום שישי, 6.12.19, בשעה 12:00, בסינמטק תל אביב הקרנה חגיגית וחד פעמית יחד איתי ובה אספר על כ ל מה שעבר עלי ועל הסרט בחמש השנים האחרונות.
הפיצו בקרב כל מי ששאלו מתי ואיפה אפשר לצפות בסרט המרשרש הזה, בואו שוב והביאו את האחרים וגלגלו את הבשורה הלאה.
כרטיסים בקישור.
מי שעוקב אחר העמוד שלי בפייסבוק יכול היה לקרוא על כל הרפתקאותיי עם הסרט בחמש השנים האחרונות.
אני אעשה מאמצים ליצור מכך ספר מסע בהמשך כי אשכרה חבל שהכל יתמסמס בתהום פיתולי הרשת.
עוד דבר מסעיר שקרה החודש הוא המסע, מסעון קצרצר בעצם, שלי להולנד, להקרין שם את "איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?".
היו אלו כמה מהשעות הכי מרגשות בהקרנת הטרילוגיה. לילבס הזמינה את החברים שלה מכל חייה, אבל הגיעו גם ישראלים מהקהילה היהודית הגדולה בעיר וכן אישה שמצאה אותי אחרי שקנתה בחנות ספרים יד שנייה בדנמרק דווקא את "דירק הילד מהולנד" ואז החלה לחפור ומצאה את סיפורי והתכתבה איתי והבטיחה לבוא ואכן באה. היא עשתה את כל הדרך מצפון הולנד, שלושעות ברכבת, כדי להגיע להקרנה!
ומי שעוד הגיע, מהדרום דווקא, שעתיים נסיעה, היה דירק עצמו, שהפתיע אותי! דירק הוא מגיבורי הסרט הראשון, איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?. שלחתי לו מייל על האירוע לפני שלושה חודשים אבל הוא לא הגיב והנה הפציע באירוע בנונשלנט!
זו הייתה הקרנה מצוינת, עם קהל מדהים שצחק בכל המקומות הנכונים, אפילו יותר מהישראלים בישראל.
בקיצור, היה אמייזינג. מקווה להראות את הסרט, כלומר את הסרטים, עוד מיליון פעם בישראל ובעולם כולו ואמרו אמן!
בסוף ספטמבר 2019 התפרסם במגזין הספרות האיטלקי (!) האליטיסטי וחצי,
Leggendaria. Libri Letture e Linguaggi, ראיון מקיף איתי על הטרילוגיה. כתבה אותו Annalisa Comes, דוקטורנטית העוסקת בשירי ילדים באיטליה מ-1945 ועד היום, שגם למדה עברית.
הרומן בינינו החל בדיוק היום לפני חצי שנה, כשאנהליסה חיפשה חומרים על אנה ריבקין-בריק (מאנה לאנה כוחנו עולה), צפתה בטרילוגיה וביקשה לראיין אותי. הוחמאתי עד מאוד.
הנה הראיון, מתורגם, מקוצר וערוך.
תרגמה: סוזאנה קוג'מן
מרדף אחרי הילדות האבודה
במאית ישראלית איתרה את ילדי העולם, היום אנשים מבוגרים, שהונצחו בשנות ה-40 וה-50 על ידי הצלמת אנה ריבקין-בריק. היא מספרת על חיפושיה, על כמיהתה ועל השאלות שעוררו אצלה את הדחף, בשלושה סרטים דוקומנטריים מקסימים
מאת אנליסה קומס
מה קורה לילדות ולילדים שהונצחו על דפי ספרי צילום? זה נשמע כשאלה רטורית, אך היא לא כזאת. הם נשארו צעירים לנצח, אך הם המשיכו לגדול מחוץ לדפי הספרים והפכו לנשים וגברים בוגרים. איפה הם עכשיו? מה הם עושים? מה הם הפכו להיות?
זה המסע המרתק וסוחף שהבמאית הישראלית דבורית שרגל מציעה לנו בטרילוגיה של סרטים דוקומנטריים המתחיל בהשראת פרויקט "ילדי העולם" של הצלמת אנה ריבקין-בריק (1908-1970) והופך להזדמנות לערוך מסע בעולם הילדות, בזמן שעובר, בקיצור, בזמן. הסדרה כוללת 17 ספרים שתורגמו ל-18 שפות, ושולבו בהם טקסטים של סופרות כגון אלי יאנס, אסטריד לינדגרן, לאה גולדברג, יוג'יני סודרברג, מרטה דה לאבל, אינגה טוביאסון, קורדליה אדוורדסון, ורה פורסברג והם יצאו לאור בסטוקהולם החל משנות החמישים המוקדמות. הם זכו מיד להצלחה גדולה, ולא רק בזכות החידוש בהיותם ספרי צילום המיועדים לילדים או בגלל אופי הספונטני של הסיפורים שלהם.
ההרמוניה המושלמת בין צילום לסיפור, תיאור מצבים ללא שום כוונה דידקטית מראים לנו ילדים ממדינות שונות (יפן, אתיופיה, טנזניה, שבדיה, יוגוסלביה, הולנד, נורבגיה, תאילנד) שנלכדו בעדשה במהלך חיי יום יום פשוטים. כתיבת הסיפורים הללו מספר שנים אחרי תום מלחמת העולם השנייה, במהלך המסעות אל עולמות רחוקים ושונים, היוותה דרך להתגבר על החשדנות שבמקורה בבורות, שהינה זרע של אלימות, גזענות ומלחמות. הפרויקט של אנה ריבקין-בריק, שחוותה בעצמה את כאב הגזענות עקב היותה יהודייה, מצביע על אומץ ותקווה ולא על יומרנות.
מכאן, מכמה מהספרים הללו שהיום מודפסים מחדש ונמכרים בהצלחה בישראל, החלו חיפושיה של דבורית שרגל, שהפכו להרפתקה וחקירה בלשית מוקפדת ובלתי נתפסת, בעקבות הגיבורות והגיבורים הצעירים: אלה קרי בלפלנד, נוריקו-סאן ביפן, דירק בהולנד, ליליבס ילדת הקרקס ומוקיהנה מהוואי.
שלושה סרטים שהופקו בין 2014-2017 (איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?, ישראל, 2014, 50 ד'; אפריקה – סיאה מהקילימנג'רו, ישראל, 2016, 46 ד';
איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו? ישראל, 2017, 54 ד') סרטים יפים, פיוטיים, שמאפיינת אותם תשומת לב מיוחדת לפרטים ובחירה בשפה מלאה ברמיזות ושימוש במילים נרדפות.
דבורית שרגל (פה הרזומה…ד"ש) מקסימה ומשעשעת אותנו בזמן שהיא הולכת בעקבות הצלמת ועבודתה המדויקת, הקפדנית ומלאת תשוקה. במהלך הריאון הזה היא מספרת את הסיפור של המפגש שלה, על מה שהגשימה עד היום ועל הפרויקטים שלה לעתיד.
-מהחיפושים שלך ניכר שיש לך עניין גדול בעבר
"אני לא 'מעוניינת' בעבר, אני מבקשת להשאיר אותו בחיים, להצילו ולהוקיר אותו. לא רציתי להתבגר, ממש כמו פיטר פן, כי מי שמתבגר מזדקן ומת. הספרים מהילדות והסרטים הם את הדרך שלי לאהוב את הילדה שהייתי, ההבטחה שהייתי בשנים ההן (כל החלומות הגדולים שנגשים כשנהיה גדולים).
"החיפוש אחרי הילדוֹת האלה והגילוי שהן התבגרו והפכו להיות נשים מוצלחות עזר לי לראות את עצמי בתור אישה בוגרת, להשלים עם עצמי ובמובן מסוים לחיות בשלום עם ההכרה שהזמן חולף וגם אם אני לא יכולה לעצור אותו, אני עדיין יכולה לנסות ליצור משהו בעל משמעות, כמו ליצור סרט ולכתוב. עצם העובדה שמצאתי את גיבורות הספרים כנשים בוגרות שימש לי כמראה ועזר לי להבין שגם אני כבר לא דומה לילדה שהייתי.
"בסרט הראשון יש צילום ילדות בו אני מופיעה מחופשת בפורים, ובסרט השלישי, 'איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?' אני מציגה עטיפה דמיונית של ספר מסדרת ילדי העולם ושמו: 'דבורית, הילדה מפתח-תקווה'. אחרי עשרות שנים של פסיכותרפיה, סוף, סוף מצאתי את התרופה: לעשות סרטים שנוגעים בנושא הזה ממש!".
-נתקלת בהרבה קשיים בעשיית הסרטים שלך?
"כן, היה באמת מסובך מאוד, אך אני אוהבת אתגרים. אני אוהבת להתמודד עם קשיים, למצוא פתרונות, אני אוהבת לעשות תחקירים ומחקרים וכשאנשים אומרים לי 'זה בלתי אפשרי' זה מדרבן אותי יותר. הפן הכספי מהווה בעיה ענקית, וזו הסיבה שפניתי למימון המון לכל אחד מסרטיי ולכך שאני חייה חיים מאוד-מאוד צנועים. זו הדרך בה בחרתי לחיות את חיי. מדובר בסדר עדיפויות".
-מאיזה יוצרים ובמאים קיבלת השראה?
"כמבקרת קולנוע לשעבר ראיתי יותר מדי סרטים בחיי וקרוב לוודאי שהושפעתי מהם. בשנים האחרונות אני עוברת סוג של גמילה, כי אני חשה שצפייה עלולה להפריע ליצירתיות שלי. אני מאוד אוהבת מינימליזם, דקויות, דמיון (למשל: נעלי הקסם בסרט על לילבס), אני מתעבת הגזמות. התסריט מאוד חשוב, ואני מקדישה לו הרבה זמן. בשנים האחרונות אני ממעטת לקרוא. העיסוק בסרטים מאוד מחייב, וייתכן שהפכתי להיות גם מאוד סלקטיבית.
"על המדפים בביתי יש לי ספרים של פול אוסטר, קפקא, ז'אן פול סארטר, נורה אפרון, ג'ון בארת ואלברט קאמי. אני מחבבת את התרבות הצרפתית וטרם נגמלתי מהאקזיסטנציאליזם מתקופת נעורי. אני חובבת מושבעת של 'זן ואומנות אחזקת האופנוע' ו'התיקונים' של ג'ונתן פרנזן.
"בין היוצרים הישראלים אני מעריצה את יעקב שבתאי ומאיה ערד, במיוחד הספר שלה 'חשד לשיטיון'. האהובה עלי היא יעל נאמן: ספרה 'היינו העתיד' והרומן האחרון שלה 'היה הייתה'.
"בזמן שעבדתי על 'איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?' צפיתי ב'מחפשים את שוגרמן' של מאליק בנג'לול, שנתן לי כוח להמשיך הלאה. אחד הסרטים האהובים עלי – כמובן, חוץ מאלה המשתייכים לגל החדש – הנו 'שמש נצחית בראש צלול' של מישל גונדרי".
-מה היה תהליך היצירה שלך מהספר לסרט?
"תמיד התחלתי בתחקיר. הייתי מתחילה בחיפוש רמזים ברשת, במקרה של נוריקו-סאן התהליך היה הכי קשה: מאות אימיילים ושיחות טלפון, קריאת מסמכים בלי סוף. החיפוש המתואר בסרט הוא רק קצה הקרחון. זו עבודה בלי סוף, אך אני מאוד אוהבת אותה. את כרטיסי הטיסה ליפן קניתי בכספי החסכונות האחרונים שלי".
-את סבורה שהמבט הנשי יכול לאפשר לראות את הילדות מפרספקטיבה מיוחדת?
"בהחלט! קודם כל אנה ריבקין-בריק הייתה צלמת בשנות ה-40, ה-50 וה-60, תקופה בה לא היו הרבה צלמות עצמאיות שהסתובבו בעולם. כל ספרים נכתבו על ידי נשים, חברותיה של אנה, כולל אחותה (יוג'יני סודרברג) אותה הזכרתי בסרט השלישי שלי. ורוב גיבורי הספרים הן גיבורות! ילדות ונערות מאוד עצמאיות ואמיצות. אני חושבת שהפרספקטיבה החדשה והמיוחדת היא הפתיחות, החופש ושוויון ההזדמנויות: העולם גדול וכל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה. כל הנשים והילדות הן עצמאיות ולא תלויות באף גבר".
-באחד הסרטים שלך, את מדגישה שאנה ריבקין-בריק, לאה גולדברג ואת בעצמך הן שלוש נשים שוויתרו על אימהות מרצון או שלא מרצון, אך הקדישו את חייהן לילדות.
"גולדברג מאוד רצתה להביא ילדים לעולם, אך היא לא הצליחה למצוא אהבה יציבה, ובתקופה שלה לא היה קל ולא מקובל להיות אם יחידנית. חיי האהבה שלה היו מאוד מסובכים. אנה, שהייתה נשואה, לא רצתה להביא ילדים לעולם בגלל מלח"ע 2 והשואה. ואני לא רציתי ללדת ילדים מפני שלא רציתי לגדול, וגם כי זה לא עניין אותי, לא הרגשתי שזה פרויקט שיש לו מקום בחיים שלי.
"מישהו כתב לי אחרי הצפייה בסרט על אלה קרי ושאל למה לא רציתי ילדים, הרי רדפתי אחריהם בכל העולם. עניתי לו 'זה באמת כך'. נראה שכל אחת משלושתנו רצתה קשר עם ילדים: לאה על ידי כתיבה, אנה בכך שתיעדה אותם במצלמה שלה ובכך לכדה בתוך בועת ענבר את תקופת הילדות. ואני? אני רק רוצה למצוא את הילדה שהייתי, את הילדות שלי, הילדות הקולקטיבית שלנו."
-מהם הפרויקטים שלך לעתיד?
"הייתי רוצה לכתוב ספר על המסע שלי בעקבות אנה ריבקין-בריק, אך אני עדיין לא בטוחה שאצליח לעשות זאת. בינתיים אני עומדת לסיים (סיימתי, ד"ש) את ההפקה של שני סרטים, 'הפרוטוקול של גלעד', סיפורו של נער בן 15.5 שנפטר מסרטן ו'צוללת' על העיתונאית השוודית קים ואל, שנרצחה על ידי הממציא הדני פטר מדסן, כשהגיעה לראיין אותו באוגוסט 2017".
דבורית שרגל * Dvorit Shargal 