חצי שנה אחרי מימון ההמון, יוצא לדרך "הרביעי בטרילוגיה".
הפרמיירה שלו תהיה ביום שישי, 11.3, 14:00 בסינמטק תל אביב במסגרת אירועי "מבט נשי".
פה אפשר לרכוש כרטיסים.
ותזכורת לסיפור הסרט, כפי שכתבתי בעת מימון ההמון.
החלק הרביעי בטרילוגיית "ילדי העולם" שלי – מימון-המון (קישור לתמיכה בהדסטארט)
החלק הרביעי בטרילוגיה? מה? אין דברים כאלו, בטרילוגיה יש רק שלושה חלקים, לא? אז מה זה?
או. זה בדיוק העניין. מגפה, כן חשבתם שתפרוץ בעשור השני של המאה ה-21? מגפה שתשתק את כל העולם, שתגרום לנו להסתגר בבתים, להתרחק מאנשים, לעשות הכל דרך מסכים? אז אם כל הדברים הללו קרו, למה שלא יהיה גם חלק רביעי לטרילוגיית ילדי העולם שלי?
אבל איך זה קרה? מה מי מו?
אז ככה: המגפה עצרה את כולנו. סטופ כדור הארץ. כדי להתפרנס ולהיות בקשר עם כל צופיי וקוראיי ואהוביי וחבריי, ערכתי הקרנות אונליין לטרילוגיה:
לאיפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?
לאפריקה! סיאה מהקילימנג'רו
ולאיפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?
וגם התחלתי לכתוב סופסוף את הספר המיוחל על כל מסעותיי ברחבי העולם, על החיפושים אחר הילדים מהספרים של אנה ריבקין-בריק, על חייה של הצלמת המהוללת והאהובה עלי, שהפכה לחלק מעורי, תחקירים נוספים שערכתי במהלך עידן הקורונה, ספרים נוספים שנחשפתי אליהם, ילדים אחרים שמצאתי ומה לא. לצורך כתיבת הספר אף צפיתי בחומרי הגלם הישנים של שלושת הסרטים וערכתי ריאיונות זום רבים עם כל מיני אנשים מיוחדים.
באפריל 2021 פתאום הבנתי: יש לי סרט נוסף ביד! תחילה חשבתי שמדובר יהיה בסרטון קצר, 15 ד' בלבד, שילווה את הספר הנכתב. אמרתי לעורכת, הילה הרמתי, איתה אני עובדת כבר שנתיים (מאז ימי צוללת ולאחר מכן על עלילות תלמי המנגב וחיים הזורק החוצה), שמעי, יש לי משהו קטן, פיצי, שילווה את הספר. אבל כשהתחלנו לעבוד התברר שבעצם יש לנו שעה תמימה. כן, בערך שעה של החלק הרביעי בטרילוגיה.
מה יהיה בחלק הרביעי בטרילוגיה?
חומרים שלא התאימו לשלושת הסרטים הקודמים, אך ממש מתאימים לסרט הזה, ריאיונות זום, ספרים נוספים מסדרת ילדי העולם, ילדים מפתיעים, הגיגים וחידושים על חייה של צלמת כל הספרים, אנה ריבקין-בריק, מסקנות וסיכומים. וכל זה, מבלי לפקוד את נתב"ג ולו פעם אחת אפילו, מבלי לצאת ליום צילום אחד מחוץ לבית!
קישור לתמיכה בהדסטארט
עוד פעם מימון-המון?
למה שלא תפני לקרנות הקולנוע ולגופי השידור?
לא רציתי לעשות עוד מימון-המון. אחרי ארבעה מימונים הרגשתי שמיציתי, שחוויתי את כל השמחה והאושר והקושי האינסופי. זו עבודה ממש-ממש קשה, להפיק, לקומם ולרומם מימון-המון ואין לי מספיק מאגרי אנרגיה לכך. אני עובדת בימים אלו על פרויקט גדול, מוזמן, מורכב ומאוד מעניין, פרטי לגמרי, וכך מממנת את חיי. אבל הבנתי שכדי לגמור את הסרט הזה, שהוא הכי דל תקציב, בעצם סרט ללא תקציב כלל ("צוללת" כילה הכל), אזדקק לעזרת כל צופיי היקרים, שמכירים אותי ואת הטרילוגיה, שיוכלו להתגייס לסייע לי להביא את הסרט לידי גמר, ולאחר מכן לחתום את כתיבת הספר.
קרנות הקולנוע וגופי השידור לא היטיבו עמי כל שנות יצירתי, בלשון ההמעטה (יוצאת מן הכלל היא קרן רבינוביץ, שעזרה לי בדיעבד שבדיעבד בתמיכה ב"איפה אלה קרי…" ובסוף ההפקה של "איפה לילבס…"). הקרנות והגופים ואני לא רואים עין בעין את משמעותה של יצירת תרבות וקולנוע משודרת. יש להם אג'נדות אחרות משלי על מה "מתאים לשידור" ומה "לא מתאים". הם רוצים לראות כבר בהגשה הראשונה סרט מוגמר (גם אם יכחישו זאת עד מחר).
זאת ועוד: ההגשות כולן צריכות להיות אנונימיות, על פניו כדי להימנע מהטיות, אבל תגידו לי אתם, איך אני יכולה לכתוב/לצלם הגשה אנונימית לטרילוגיית ילדי העולם? בלתי אפשרי עד מופרך. ולכן, למרות הקושי העצום שבדבר, אני פונה אליכם, לגיוס קצרצר, רזה וקולע ברוח התקופה וברוח הסרט, מעתה ועד ראש השנה:
51,000 ש' תוך 21 ימים | קישור לתמיכה בהדסטארט
ככה. אין זמן. לא מתמהמהים. לא מחכים למשיח.
מדינת ישראל ומוסדות התרבות שלה לא חושבים שיצירתה האלמותית והעשירה של צלמת ספרי הילדים, אנה ריבקין-בריק, ראויה לתמיכה ולהנצחה. הוכיחו לכולם שהם, כרגיל, טועים.
שלכם באהבה ובתודה נצחית,
דבורית שרגל
dvorit.shargal@gmail.com
052-3512025
אפשר להתקשר, לכתוב ולווטסאפ בשמחה
הפוסטים המעניינים והשווים ביותר שכתבתי בשבועות האחרונים כולל הסברים איפה ואיך אפשר לצפות בסרטים שלי.
סוף מאי היה ממש סואן.
הדבוריתון, פסטיבלון סרטי דבורית (בחלקם) הוקרן באירוע פרטי ומושקע, יפהפה בטירוף בנהריה הייטס. לא שמעתם על נהריה הייטס? או, זה כי אני המצאתי את השם. המקום קיים ושריר, אך לא היה לו שם כ"כ מוצלח.
הסרט הכי חדש בארסנל שלי, עלילות תלמי המנגב וחיים הזורק החוצה הוקרן פעמיים, בפתיחה בשישי ובנעילה.
בלילה הוקרן צוללת המאתגר ולמחרת, שבת, טרילוגיית ילדי העולם ברצף: מאלה קרי ונוריקו-סאן, עבור באפריקה! של סיאה, שלסתות רבות נשמטו בעטיה וכלה בלילבס ובמוקיהנה.
בין לבין זכו כל מי שהוזמנו והגיעו לאכול כיד המלך והמלכה שולי ומור, להשתכשך בבריכה ולטייל במטע הזיתים ובגן הפרא היפהפה שבהייטס.
הנה כמה תמונות מהאירוע.
צילומים: רונה שחר, צור ריכטר לוין, גילה רותם
וכך אפשר לצפות בסרטים שלי עכשיו:
ראשית, הנה אתגר, דבוריתון2, לכל גוף/ משפחה/ חברים/ אנשים פרטיים ברחבי הארץ (ו ב ע ו ל ם !), נראה אתכם מפיקים:)
אגב, הקרנו את "עלילות תלמי" גם בחברת ההי טק בה עובד אורי, גיבור ויזם הסרט וזהו רמז לחברות ההייטק כולן, ובכלל, להזמיננו איתו.
ב-VOD של סינמטק ת"א אפשר לצפות בצוללת וגם בעלילות תלמי המנגב וחיים הזורק החוצה.
ב-VOD של ארכיון סינמטק ירושלים אפשר לצפות בכדור בגב, איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו? ובאפריקה! סיאה מהקילימנג'רו. את כל הסרטים צריך לחפש במנגנון החיפוש הזה ולהירשם.
טרילוגיית ילדי העולם מאושרת ע"י משרד התרבות והספורט ואני ספקית של המשרד ולכן אפשר להזמינני איתם לכל מקום ואתר העובדים מול המשרד ומתוקצבים בעזרתו.
סרט נוסף שלי, הפרוטוקול של גלעד, נמצא פה, ב-VOD של מאקו. לצפייה חופשית.
לאירועי הקרנות פרונטליות ואו אונליין + שיחות איתי (למשל: איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?) ואו איתי ועם אורי בסרט על תלמי ואו איתי ועם ההורים של גלעד, רונית ודנאל קאהן, אפשר לכתוב לי בווטסאפ: 0523512025 * או, לחובבי מיילים: dvorit.shargal@gmail.com
משהו נוסף שהספקתי לעשות בשבוע האחרון, תחילת יוני: צילום ועריכת סרטון להנצחת אבא שלי, רפי שרגל, עובד מד"א ת"א, שהחודש ימלאו עשר שנים למותו המוקדם מדי. הנה הוא, למוקירי זכרו ולחבריו. וגם למי שרוצים להכיר אותו.
השבוע נהרס גם בניין מד"א ת"א באלקלעי 2 (מתחם השל"ה בזל), וסמל הבטון לעידן הזה, שבו אבא שלי עבד שם, נמחק והושמד באופן סופי ומוחלט. בסרטון יש כמה צילומים של אבא שלי המנוח בבניין.
וזה הבניין. צילם מני פוטוק
שישי, 28 במאי, 20:30 סרט הפתיחה, עלילות תלמי המנגב וחיים הזורק החוצה, כולל שיחה עם אורי רותם, גיבור ומפיק הסרט ודבורית הבמאית.
ההקרנה תהיה בחוץ. ייתכן שיהיה קריר וכדאי להצטייד בלבוש חם.
23:30, צוללת. ההקרנה בפגודה, חלל קטן ואינטימי. כמובן שאהיה שם לשיחה עם הנוכחים.
טריילר
11:30 – אפריקה! סיאה מהקילימנג׳רו
המסע בעקבות גיבורי ספרי הילדים המצולמים של אנה ריבקין-בריק נמשך. אחרי פלאי "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" ממריאה דבורית שרגל לאפריקה כדי להתחקות אחר גיבורת הספר "סיאה הילדה מאפריקה". איפה סיאה היום? היכן צולם הספר? הוא באמת מתאר את היבשת השחורה? מה קרה למשפחה הגדולה שלה? לאן הגיעה סיאה כשגדלה ועד כמה חייה של סיאה דומים לחיי הנשים באפריקה? (לבני עשר עד מאה).
14:30 – איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?
הרפתקה בלשית נוספת בעקבות הספרים המצולמים של אנה ריבקין-בריק. מסע פלאי ונוגע ללב בין שתי מאות, שלוש יבשות וארבע מדינות ונגיעה מטלטלת במעמקי הזיכרון. מה קרה ללילבס, רוכבת הסוסים הקטנה מהקרקס ואיפה מוקיהנה, ילדת הפרחים המתוקה מהוואי. הסרט חותם את הטרילוגיה המלבבת, הכוללת את "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" ו"אפריקה!" (לבני 9-99)
16:00 – עלילות תלמי המנגב וחיים הזורק החוצה
ראו פרטי הסרט לעיל.
החודש המפואר הזה ייחתם ב-29 במאי, 19:00, עם הקרנה נוספת של צוללת
סינמטק ירושלים
כמו כן אפשר ורצוי להזמין אותי לכל מקום ואתר בישראל ובעולם עם אחד או יותר מסרטיי, להקרנות פרונטליות ולהקרנות אונליין עם שיחה בעקבותיהן. 0523512025 * ווטסאפ או שיחת אודיו:)
מעתה, מדי חודש, אשלח ניוזלטר דרך הבלוג, המפרט היכן אפשר לצפות בכל סרטיי. אפשר להצטרף לרשימת הנמענים ואפילו להיגרע, חלילה:)
אז הנה, מתחילים:
חברים יקרים,
סל הסרטים שלי מתמלא והולך והאביב מביא עמו לא רק ריחות ופרחים אלא גם מגוון אפשרויות לצפות בהם. הנה המועדים הקרובים, לבחירתם:
להזמנת אירועים פרטיים לכל קהל שהוא, אונליין, פנים אל פנים, בבקשה התקשרו: 0523512025 או כתב לי בווטסאפ או במייל dvoritsh@gmail.com
| "צוללת" |
| בקיץ 2017 עלתה העיתונאית קים ואל על צוללת בדנמרק כדי לראיין מישהו ונעלמה. החיפושים אחריה העלו ממצאים מחרידים. במקביל, בישראל, חולמת הבמאית, דבורית שרגל, חלום מוזר ומפחיד. נקודות השקה מתגלות בין החלום לבין האירוע בדנמרק וגם בין גיבורי הסיפור לבינה. היא יוצאת למסע בארצות הצפון כדי להבין מה קרה לעיתונאית בצוללת במימי קופנהגן ולמה. לרכישה וצפייה ב-VOD. |
| "עלילות תלמי המנגב וחיים הזורק החוצה" |
| אורי רותם, מעריץ נלהב של סיפורי "תמונות יפואיות" שכתב מנחם תלמי, יוצא לפצח את הקסם היפואי ולחפש את הדמויות מהספרים: סלמון הגדול, ברכה אמבולנס וכמובן חיים הזורק החוצה. כדי למצוא אותן הוא צריך לשכנע את תלמי, העיתונאי, הסופר והאגדה, לספר לו כל מה שהוא יודע על יפו של שנות השישים ועל הג'מעה מאז. אחרי מאמצים הוא מצליח במשימה וגם מלקט שברירי ראיון אחרון עם האיש, שהלך לעולמו ב-2018. כרטיסים לסינמטק תל אביב |
| טרילוגיית ילדי העולם, מאלה קרי ועד נוריקו-סאן |
| טרילוגיית "ילדי העולם" היא שלושה סרטים תיעודיים בעקבות הגיבורים המצולמים של ספרי הילדים מאמצע המאה העשרים, שצולמו כולם ע"י הצלמת היהודייה אנה ריבקין-בריק. בשלושת הסרטים יוצאת דבורית שרגל לתור אחר נוריקו-סאן מיפן, אלה קרי מלפלנד, דירק מהולנד, סיאה מהקילימנג'רו, לילבס ילדת הקרקס, מוקיהנה מהוואי וגם אחר הילדים מישראל, מהקיבוץ ומהמדבר. באמת היו ילדים כאלו? איפה הם היום? איך צילמה ריבקין-בריק את הספרים? מה חשבו הילדים המצולמים על הספרים? סדרת מסעות מרגשים למעמקי הזיכרון, לילדות נשכחת, פרטית וקולקטיבית, לעולם שאיננו עוד. מועדים לאירועי האונליין: איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? 24.4 – 16:00 אפריקה! סיאה מהקילימנג'רו 24.4 – 11:00 איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו? – 1.5 – 19:00 איך נרשמים? שולחים לי ווטסאפ עם בקשתכם. 052-3512025 |
| "כדור בגב", ערב יום הזיכרון |
| בחמש השנים האחרונות, מאז שגמרתי את יצירת הסרט האישי/ משפחתי הזה, "כדור בגב", אני מציגה אותו לקהל רחב ככל האפשר, בצפיית אונליין. ערוצי השידור מלאים בסרטי נופלים. יש אלפים רבים מהם. אבל הסרט שלי לא מספר הרבה על הדוד שלא היכרתי, פשוט אין מספיק מידע, אלא סיפור הרבה יותר רחב, שנוגע ללא מעט משפחות, לצערי, במדינה. הסרט הקצר, 26 ד' אורכו, ילווה, בשיחה. |
על הסרטים:
בסוף ספטמבר 2019 התפרסם במגזין הספרות האיטלקי (!) האליטיסטי וחצי,
Leggendaria. Libri Letture e Linguaggi, ראיון מקיף איתי על הטרילוגיה. כתבה אותו Annalisa Comes, דוקטורנטית העוסקת בשירי ילדים באיטליה מ-1945 ועד היום, שגם למדה עברית.
הרומן בינינו החל בדיוק היום לפני חצי שנה, כשאנהליסה חיפשה חומרים על אנה ריבקין-בריק (מאנה לאנה כוחנו עולה), צפתה בטרילוגיה וביקשה לראיין אותי. הוחמאתי עד מאוד.
הנה הראיון, מתורגם, מקוצר וערוך.
תרגמה: סוזאנה קוג'מן
מרדף אחרי הילדות האבודה
במאית ישראלית איתרה את ילדי העולם, היום אנשים מבוגרים, שהונצחו בשנות ה-40 וה-50 על ידי הצלמת אנה ריבקין-בריק. היא מספרת על חיפושיה, על כמיהתה ועל השאלות שעוררו אצלה את הדחף, בשלושה סרטים דוקומנטריים מקסימים
מאת אנליסה קומס
מה קורה לילדות ולילדים שהונצחו על דפי ספרי צילום? זה נשמע כשאלה רטורית, אך היא לא כזאת. הם נשארו צעירים לנצח, אך הם המשיכו לגדול מחוץ לדפי הספרים והפכו לנשים וגברים בוגרים. איפה הם עכשיו? מה הם עושים? מה הם הפכו להיות?
זה המסע המרתק וסוחף שהבמאית הישראלית דבורית שרגל מציעה לנו בטרילוגיה של סרטים דוקומנטריים המתחיל בהשראת פרויקט "ילדי העולם" של הצלמת אנה ריבקין-בריק (1908-1970) והופך להזדמנות לערוך מסע בעולם הילדות, בזמן שעובר, בקיצור, בזמן. הסדרה כוללת 17 ספרים שתורגמו ל-18 שפות, ושולבו בהם טקסטים של סופרות כגון אלי יאנס, אסטריד לינדגרן, לאה גולדברג, יוג'יני סודרברג, מרטה דה לאבל, אינגה טוביאסון, קורדליה אדוורדסון, ורה פורסברג והם יצאו לאור בסטוקהולם החל משנות החמישים המוקדמות. הם זכו מיד להצלחה גדולה, ולא רק בזכות החידוש בהיותם ספרי צילום המיועדים לילדים או בגלל אופי הספונטני של הסיפורים שלהם.
ההרמוניה המושלמת בין צילום לסיפור, תיאור מצבים ללא שום כוונה דידקטית מראים לנו ילדים ממדינות שונות (יפן, אתיופיה, טנזניה, שבדיה, יוגוסלביה, הולנד, נורבגיה, תאילנד) שנלכדו בעדשה במהלך חיי יום יום פשוטים. כתיבת הסיפורים הללו מספר שנים אחרי תום מלחמת העולם השנייה, במהלך המסעות אל עולמות רחוקים ושונים, היוותה דרך להתגבר על החשדנות שבמקורה בבורות, שהינה זרע של אלימות, גזענות ומלחמות. הפרויקט של אנה ריבקין-בריק, שחוותה בעצמה את כאב הגזענות עקב היותה יהודייה, מצביע על אומץ ותקווה ולא על יומרנות.
מכאן, מכמה מהספרים הללו שהיום מודפסים מחדש ונמכרים בהצלחה בישראל, החלו חיפושיה של דבורית שרגל, שהפכו להרפתקה וחקירה בלשית מוקפדת ובלתי נתפסת, בעקבות הגיבורות והגיבורים הצעירים: אלה קרי בלפלנד, נוריקו-סאן ביפן, דירק בהולנד, ליליבס ילדת הקרקס ומוקיהנה מהוואי.
שלושה סרטים שהופקו בין 2014-2017 (איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?, ישראל, 2014, 50 ד'; אפריקה – סיאה מהקילימנג'רו, ישראל, 2016, 46 ד';
איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו? ישראל, 2017, 54 ד') סרטים יפים, פיוטיים, שמאפיינת אותם תשומת לב מיוחדת לפרטים ובחירה בשפה מלאה ברמיזות ושימוש במילים נרדפות.
דבורית שרגל (פה הרזומה…ד"ש) מקסימה ומשעשעת אותנו בזמן שהיא הולכת בעקבות הצלמת ועבודתה המדויקת, הקפדנית ומלאת תשוקה. במהלך הריאון הזה היא מספרת את הסיפור של המפגש שלה, על מה שהגשימה עד היום ועל הפרויקטים שלה לעתיד.
-מהחיפושים שלך ניכר שיש לך עניין גדול בעבר
"אני לא 'מעוניינת' בעבר, אני מבקשת להשאיר אותו בחיים, להצילו ולהוקיר אותו. לא רציתי להתבגר, ממש כמו פיטר פן, כי מי שמתבגר מזדקן ומת. הספרים מהילדות והסרטים הם את הדרך שלי לאהוב את הילדה שהייתי, ההבטחה שהייתי בשנים ההן (כל החלומות הגדולים שנגשים כשנהיה גדולים).
"החיפוש אחרי הילדוֹת האלה והגילוי שהן התבגרו והפכו להיות נשים מוצלחות עזר לי לראות את עצמי בתור אישה בוגרת, להשלים עם עצמי ובמובן מסוים לחיות בשלום עם ההכרה שהזמן חולף וגם אם אני לא יכולה לעצור אותו, אני עדיין יכולה לנסות ליצור משהו בעל משמעות, כמו ליצור סרט ולכתוב. עצם העובדה שמצאתי את גיבורות הספרים כנשים בוגרות שימש לי כמראה ועזר לי להבין שגם אני כבר לא דומה לילדה שהייתי.
"בסרט הראשון יש צילום ילדות בו אני מופיעה מחופשת בפורים, ובסרט השלישי, 'איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?' אני מציגה עטיפה דמיונית של ספר מסדרת ילדי העולם ושמו: 'דבורית, הילדה מפתח-תקווה'. אחרי עשרות שנים של פסיכותרפיה, סוף, סוף מצאתי את התרופה: לעשות סרטים שנוגעים בנושא הזה ממש!".
-נתקלת בהרבה קשיים בעשיית הסרטים שלך?
"כן, היה באמת מסובך מאוד, אך אני אוהבת אתגרים. אני אוהבת להתמודד עם קשיים, למצוא פתרונות, אני אוהבת לעשות תחקירים ומחקרים וכשאנשים אומרים לי 'זה בלתי אפשרי' זה מדרבן אותי יותר. הפן הכספי מהווה בעיה ענקית, וזו הסיבה שפניתי למימון המון לכל אחד מסרטיי ולכך שאני חייה חיים מאוד-מאוד צנועים. זו הדרך בה בחרתי לחיות את חיי. מדובר בסדר עדיפויות".
-מאיזה יוצרים ובמאים קיבלת השראה?
"כמבקרת קולנוע לשעבר ראיתי יותר מדי סרטים בחיי וקרוב לוודאי שהושפעתי מהם. בשנים האחרונות אני עוברת סוג של גמילה, כי אני חשה שצפייה עלולה להפריע ליצירתיות שלי. אני מאוד אוהבת מינימליזם, דקויות, דמיון (למשל: נעלי הקסם בסרט על לילבס), אני מתעבת הגזמות. התסריט מאוד חשוב, ואני מקדישה לו הרבה זמן. בשנים האחרונות אני ממעטת לקרוא. העיסוק בסרטים מאוד מחייב, וייתכן שהפכתי להיות גם מאוד סלקטיבית.
"על המדפים בביתי יש לי ספרים של פול אוסטר, קפקא, ז'אן פול סארטר, נורה אפרון, ג'ון בארת ואלברט קאמי. אני מחבבת את התרבות הצרפתית וטרם נגמלתי מהאקזיסטנציאליזם מתקופת נעורי. אני חובבת מושבעת של 'זן ואומנות אחזקת האופנוע' ו'התיקונים' של ג'ונתן פרנזן.
"בין היוצרים הישראלים אני מעריצה את יעקב שבתאי ומאיה ערד, במיוחד הספר שלה 'חשד לשיטיון'. האהובה עלי היא יעל נאמן: ספרה 'היינו העתיד' והרומן האחרון שלה 'היה הייתה'.
"בזמן שעבדתי על 'איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?' צפיתי ב'מחפשים את שוגרמן' של מאליק בנג'לול, שנתן לי כוח להמשיך הלאה. אחד הסרטים האהובים עלי – כמובן, חוץ מאלה המשתייכים לגל החדש – הנו 'שמש נצחית בראש צלול' של מישל גונדרי".
-מה היה תהליך היצירה שלך מהספר לסרט?
"תמיד התחלתי בתחקיר. הייתי מתחילה בחיפוש רמזים ברשת, במקרה של נוריקו-סאן התהליך היה הכי קשה: מאות אימיילים ושיחות טלפון, קריאת מסמכים בלי סוף. החיפוש המתואר בסרט הוא רק קצה הקרחון. זו עבודה בלי סוף, אך אני מאוד אוהבת אותה. את כרטיסי הטיסה ליפן קניתי בכספי החסכונות האחרונים שלי".
-את סבורה שהמבט הנשי יכול לאפשר לראות את הילדות מפרספקטיבה מיוחדת?
"בהחלט! קודם כל אנה ריבקין-בריק הייתה צלמת בשנות ה-40, ה-50 וה-60, תקופה בה לא היו הרבה צלמות עצמאיות שהסתובבו בעולם. כל ספרים נכתבו על ידי נשים, חברותיה של אנה, כולל אחותה (יוג'יני סודרברג) אותה הזכרתי בסרט השלישי שלי. ורוב גיבורי הספרים הן גיבורות! ילדות ונערות מאוד עצמאיות ואמיצות. אני חושבת שהפרספקטיבה החדשה והמיוחדת היא הפתיחות, החופש ושוויון ההזדמנויות: העולם גדול וכל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה. כל הנשים והילדות הן עצמאיות ולא תלויות באף גבר".
-באחד הסרטים שלך, את מדגישה שאנה ריבקין-בריק, לאה גולדברג ואת בעצמך הן שלוש נשים שוויתרו על אימהות מרצון או שלא מרצון, אך הקדישו את חייהן לילדות.
"גולדברג מאוד רצתה להביא ילדים לעולם, אך היא לא הצליחה למצוא אהבה יציבה, ובתקופה שלה לא היה קל ולא מקובל להיות אם יחידנית. חיי האהבה שלה היו מאוד מסובכים. אנה, שהייתה נשואה, לא רצתה להביא ילדים לעולם בגלל מלח"ע 2 והשואה. ואני לא רציתי ללדת ילדים מפני שלא רציתי לגדול, וגם כי זה לא עניין אותי, לא הרגשתי שזה פרויקט שיש לו מקום בחיים שלי.
"מישהו כתב לי אחרי הצפייה בסרט על אלה קרי ושאל למה לא רציתי ילדים, הרי רדפתי אחריהם בכל העולם. עניתי לו 'זה באמת כך'. נראה שכל אחת משלושתנו רצתה קשר עם ילדים: לאה על ידי כתיבה, אנה בכך שתיעדה אותם במצלמה שלה ובכך לכדה בתוך בועת ענבר את תקופת הילדות. ואני? אני רק רוצה למצוא את הילדה שהייתי, את הילדות שלי, הילדות הקולקטיבית שלנו."
-מהם הפרויקטים שלך לעתיד?
"הייתי רוצה לכתוב ספר על המסע שלי בעקבות אנה ריבקין-בריק, אך אני עדיין לא בטוחה שאצליח לעשות זאת. בינתיים אני עומדת לסיים (סיימתי, ד"ש) את ההפקה של שני סרטים, 'הפרוטוקול של גלעד', סיפורו של נער בן 15.5 שנפטר מסרטן ו'צוללת' על העיתונאית השוודית קים ואל, שנרצחה על ידי הממציא הדני פטר מדסן, כשהגיעה לראיין אותו באוגוסט 2017".
כשכולם מעולפים ורוצים רק להתחבא מהחום אני יכולה להציע:
"איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?"
27.8, 17:30, סינמטק שדרות
31.8, 10:30, היכל התרבות כרמיאל
איך להזמין אותי ואת שלושת הסרטים (איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?, אפריקה! סיאה מהקילימנג'רו ולילבס), ואו לרכוש דיוידי ואו ספרים?
dvoritsh@gmail.com | 052-3512025
החודש עמד בסימן הביקור של לילבס ילדת הקרקס בישראל ובשתי הקרנות חגיגיות.
על כך כתבתי בפייסבוק רבות.
שלום לשרה Miri Regev מירי רגב!
חזרתי מערב ראשון ומרגש בישראל עם גיבורת אחד הסרטים שלי, העוסקים בחיפוש אחר גיבורי ילדותנו. סרט שגם הוא, כמו שאר הטרילוגיה שלי, לא שודר בערוצים הייעודיים בטלוויזיה הישראלית. אבל איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו? יוקרן בנוכחות הגיבורה שלו רק בזכות מאמצים על-אנושיים של הפסטיבל הבינלאומי לסרטי ילדים ונוער שלסינמטק תל אביב שהביא אותה לישראל, כי לא רק ביקורי נסיכים בריטים חשובים להעלאת קרננו בעולם.
ומששבתי הביתה לשעות ספורות לפני המשך מסע התגלית הפרטי שאעשה לאורחת שלי, שתהיה הפרזנטורית הכי טובה שרק חלמת עליה, שמחתי לקרוא על הרפורמה העתידית בקרנות הקולנוע, ועל שיתוסף "רכיב של 'חוכמת ההמונים' לשקלול המימון". הידד!
רציתי לספר לך שהסרט הראשון שלי, איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?, שנדחה מכל ערוץ וקרן בעת הליך הפקתו, אך זכה להכרה בזכות חוכמת ההמונים, סורב לשידור בשנה החולפת בתאגיד הציבורי של מדינת ישראל בנימוק המופתי ש'ראו אותו כבר מספיק אנשים בספריות, קיבוצים, מתנ"סים, סינמטקים ובתי אבות'". מצחיק, אה? זהו התאגיד שמחובתו לפנות לכל העם. ולו רק בזכות תקציב העתק שלו מקופת המדינה.
—
הפוסט הזה הוא אולי הכי טוב שכתבתי בשנים האחרונות. פרסמתי אותו בחודשעבר ואני מזכירה אותו שוב.
פברואר היה חודש קצרצר ובכ"ז קרו בו המון דברים. חלק מהם אביא פה מיד, באמצעות הפוסטים שכתבתי בפייסבוק, שהוא מעין יומן חיים (מצונזר) ולוח שנה שלי, על פי האירועים.
במרץ צפויים כמה אירועים נחמדים לשלושת הסרטים:
נתחיל בשבוע הקולנוע הנשי בסינמטק ת"א, בו תוקרן הטרילוגיה ברצף.
9 במרץ:
11:00 איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?
12:15 אפריקה! סיאה מהקילימנג'רו
13:30 איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?
בשבוע שלאחר מכן תוקרן הטרילוגיה ברצף בפסטיבל אפוס במוזיאון ת"א.
14 במרץ:
19:30 איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?
20:45 אפריקה! סיאה מהקילימנג'רו
22:00 איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?
כשיצרתי את הסרט הראשון, "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" לא חשבתי כלל על קהל יעד. רציתי ליצור את הסרט שלי והנחתי שיש המוני ישראלים שמכירים את סדרת ספרי ילדי העולם מילדותם ושהם בטוח יתעניינו בסרט. זהו. לא עמדה שום אסטרטגיה שיווקית מאחורי הסרט אלא רק התשוקה הפרועה ליצור אותו. אני חושבת שיוצרים לא חושבים על "קהל יעד", אלא יוצרים משהו כי הוא בוער בעצמותיהם. זה הסיפור כולו.
אבל לפני הפרמיירה כמה אנשים שאלו אותי אם הסרט מיועד גם לילדים ואו מאיזה גיל אפשר להביא ילדים לסרט. הייתי מאוד מופתעת. מה פתאום ילדים? לא יצרתי סרט ילדים, זה סרט לאנשים מבוגרים שקצת מתגעגעים לילדות שלהם, לעצמם דאז, לספרים, למה ילדים?
אבל טעותי התבררה מיד לאחר הפרמיירה. הגיעו כמה ילדים עם הוריהם והילדים נהנו מאוד. לאט לאט הבנתי שהסרט מיועד גם לילדים (מהרגע שהם קוראים כתוביות לפחות). הילדים שמגיעים להקרנות הם ילדים שמכירים את הספרים מהבית, מהגן, מהספרייה. לרוב עברו תיווך בינם לבין הספרים בגיל צעיר מאוד, או לאחר מכן בבית הספר.
עניין קהל היעד הסתבך כשיצא לאקרנים אפריקה – סיאה מהקילימנג'רו שעוסק רק בדמות אחת ומספר את הסיפור המורכב שלה. זה סרט שלדעתי פחות ילדים התחברו אליו, ואם כן, אז ממש גדולים.
בסרט השלישי, שאני ממש קרועה עליו, איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?הסיפור הולך ומשתרג כי מועלים בו נושאים כואבים מאוד לצד שפעת החיים והחן והאופטימיות ששזורים בו.
כמו סיאה, אני חושבת שהוא מומלץ למבוגרים, למעריצי לילבס וגם ובהחלט למי שלא שמעו אפילו על הספרים הללו. ובנוסף, בקצוות, לילדים מגיל תשע ומעלה, אבל ממש בוגרים:).
אבל שוב, אין 100%. בגלל שלא מדובר בסרטי ילדים בשום צורה, אף שהצד הילדי שלי מאוד מתבלט בהם, הוא באמת מיועד לילדים שיכולים להשתבץ כיהלומים יקרים במיוחד בין הרוב המוחלט של הצופים הבוגרים.
–
הקרנת איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? הערב במרכז קהילתי דב הוז הייתה גראנד פיינלה לכל השבוע הטעון והמרגש הזה, שהיו בו עליות ומורדות. אחת ההקרנות היותר לוהטות, כולל צופים שהגיעו בפעם השנייה והשלישית והרביעית לסרט, כולל צופים מצטיינים של כל הטרילוגיה, כולל צופים בפעם הראשונה, כולל חברי פייסבוק שנכנעו סופסופ, כולל תומכי הסרט, כולל טריליוני ילדים. חזרתי מועצמת ומוצפת אהבה (צילום: עינה גורדון).
–
–
מלחמת הפסטיבלים קשה מנשוא. יש בעולם אלפים רבים של פסטיבלי קולנוע. נכון, מעטים נמצאים ב-A List וב-B List, שאלו הפסטיבלים הגדולים והמוערכים, אבל בגלל העלייה המטורפת ביצירת סרטים (כי עלות ההפקה צנחה באופן יחסי בגלל זמינות גדולה יותר של אמצעים טכנולוגיים וטכניים לכל פועלי הקולנוע) פסטיבלי הקולנוע הפכו לתעשייה משגשגת ולכל פסטיבל, ולו החדש והנידח ביותר נרשמים אלפי סרטים. אחד הפסטיבלים הממש לא מפורסמים שאליו שיגרתי את איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו? שלח לנו הודעה שהגיעו אליו 19,000 (!) סרטים. מה ששמעתם. אני יכולה לייבב עד מחר, אבל אין שום סיכוי שאפילו 10% מהסרטים שהגיעו יזכו לצפייה מהדקה הראשונה לאחרונה.
אבל הכי חשוב: מקורות יודעי דבר שהוזמנו לפסטיבל גדול סיפרו לי שרק כשהגיעו לשם סוף סוף הבינו: הסרטים שייבחרו לפסטיבלים הגיעו לשם בדילים שנסגרים מראש. לפחות רובם המכריע (כן, תמיד יהיו את היוצאים מהכלל). איך זה עובד? מנהלי פסטיבלים נפגשים עם המפיצים בפסטיבלים ברחבי העולם וסוגרים עסקאות. קח את מוישה וחנצ'וק ותקבל גם את בוב וספוגית. ויש גם את הנראות ואת היח"צ ואת העיתונים בהם נכתב עליו. נניח סרט השתתף בקאן וקיבל ביקורת/התייחסות בVariety יתקבל לכל פסטיבל עלי אדמות. וכנהלאה.
אחרי שהשקעתי עשרות אלפי שקלים במשלוח איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?לפסטיבלים (כשהייתי קטנה וטיפשה, נו), השקעתי אפס שקלים במשלוח אפריקה – סיאה מהקילימנג'רו לפסטיבלים ועכשיו כ-200$ במשלוח איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו? (בגלל התמיכה שהסרט קיבל, יכולתי להשקיע קצת). שזה סכום פעוט, בהינתן שמשלוח לפסטיבל עולה בממוצע $50-40.
יש כמה אתרי רישום לפסטיבלים. הוותיק שבהם הוא כנראה Withoutabox, אחד האתרים הפחות ידידותיים בעולם (לא ניגשתי אליו לפחות שנתיים ומשהו), ששייך ל-(IMDb (Amazon.com. כל טיפוס במעלה השניים האלו (הבוקס וימד"ב) קשה יותר מלעלות על הקילימנג'רו.
האתר החביב עלי, שבנוי לבני אדם, מתוקתק ומתוחזק, ידידותי ועונה לכל שאלה במיידי, גם של גדולת הקרציות (אני) הוא FilmFreeway. יש בו מיליון פילטרים שעוזרים לך לתעל את הסרט שלך למקום הנכון ובאמת, הוא אחד האתרים החביבים והנוחים בעולם. וניסיתי לא מעט.
ואם לא מספיקות כל המחמאות האלו, הלילה קיבלתי מהאתר הודעה (אני ועוד מיליון קולנוענים, כן?) שמעתה אפשר להפוך את הפרופיל שלנו לציבורי, לא רק לאנשי הפסטיבלים שאליהם נרשמנו. זו תהיה כנראה מכה קשה במיוחד לימד"ב המסורבל והאטי ומוציא הנשמה.
אז הנה, בהופעת בכורה, הפרופיל שלי בFilmFreeway. עוד יש מה לעשות בו וחסרים לא מעט פרטים אבל זו ההתחלה. אוקיי?
ואחרי שאמרתי כל זאת, מוזמנים אתם להזמין את הסרטים אליכם למושב ולקיבוץ, לחוג בית ולמרכז הקהילתי, לספרייה ולהיכל התרבות העירוני.
–
ההערה הכי-הכי מילדה אחרי צפייה באיפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? בבית הספר הדו-לשוני דגניה בב"ש: "אמרת לנו שיצאת לחפש את הילדים מהספרים אז למה צילמת את ההורים שלהם?".
כן כן, גם לי קשה להבין את חלוף הזמן. בטח שלילדים. זו בכלל הסיבה שיצאתי למסע הזה וזה צילום מהכניסה לכיתה בביה"ס שבו הילדים עברו הכנה מרשימה לקראת בואי בקריאת הספרים ובעבודה על נושא "ילדי העולם". סחתיין למורות אביגייל ואסלאם.
–
והנה הדו"ח החודשי. מה כתבתי בינואר 2018 בפייסבוק ואיפה יוצגו הסרטים בפברואר 2018.
8 בפברואר, 20:30, המועדון לחבר בעין ורד (אירוע חנוכת הספרייה החדשה של לב השרון).
קולנוע חן, רחובות
חמישי, 1.2, 8.2, 14.2 17:00
ראשון, 4.2, 11.2, 19:00 (בנוכחותי)
רביעי, 7.2, 14.2 17:00 (הקרנה אחרונה)
12 בפברואר, 10:00, הדו לשוני בב"ש
13 בפברואר, 08:00, בי"ס אביבים ראשל"צ
15 בפברואר, 19:30, מרכז קהילתי דב הוז, ת"א (דב הוז 16), אירועי יום המשפחה. למרכז יש סיפור יפה: עד המחאה החברתית ב-2011 היה זה בניין נטוש (אך יפה תואר), שהיה פעם "בית צעירות מזרחי" והשתלטו עליו הומלסים, נרקומנים וכו'. במחאה התבצרו בו המוחים והודיעו לעירייה שהם לא מפנים את המקום עד שיובטח להם שהמקום הזה יועבר לרשות ולתועלת הציבור. וכך הוקם בו המרכז המקומי, מרכז דב הוז. אז תושבי השכונה (שלא לומר תושבי המדינה) ואף מארגני המחאה והיזמים מוזמנים בסבבה. כרטיסים.
אפשר ורצוי, שלא לומר כדאי להזמין אותי לכל מקום ולכל סוג של אירוע: 052-3512025, dvoritsh@gmail.com
המחזור השני של סדנת הקולנוע התיעודי העצמאי בדרך: איך ליצור סרט דוקומנטרי כשכולם אומרים לך "לא". הסדנה תעסוק בכל מה שאפשר לעשות לבד לבד כדי להגיע בסוף למוצר המוגמר. הסדנה מבוססת על עבודה פרטנית עם המשתתפים: אנשים שמגיעים עם רעיון לדוקו משלהם, אותו נפצח ונקדם במהלך הסדנה, עם הנחיות עבודה מפורטות. לאחריה יוכלו המעוניינים להמשיך ביצירת הסרט העצמאי שלהם.
–
לכל יוצר יש נקודה בה הוא מתעורר. אולי יש מי שנולדים יוצרים, אבל אני חושבת שהתעוררתי בסוף 2005, כשהבנתי שאם לא אקח את חיי המקצועיים בידיי ואחליט מה אני רוצה, אמשיך לדשדש באותו מקום בעשרים שנות העבודה הבאות בחיי.
נקודת המפנה הייתה תקרת הזכוכית או האסבסט, לא משנה איך תקראו לה. לא קיבלתי את התפקיד שרציתי ושברתי את הכלים: יצרתי את בלוג ביקורת התקשורת, ולווט אנדרגראונד (והכל נכתב בתולדות הימים, לא אחזור). אחרי כמה שנים של עבודת פרך הבנתי שאני רוצה עוד, רוצה להתקדם בעולם שיצרתי לעצמי, שכתיבה מסוג זה גם כבר לא מספקת אותי ושמגרש המשחקים שאני רוצה להגיע אליו הוא קולנוע.
למרות שתי שנות לימוד, עשרות שנות צפייה בסרטים, עשרים שנות עריכה בעיתונות וכשמונה שנות ביקורת קולנוע הגעתי לתחום הזה לוח חלק. לא ידעתי כלום. שום דבר על מנגנוני "התעשייה". לא הייתה לי שום דרך ללמוד את הדברים חוץ מאשר להתנסות לבד. וזה לא היה קל. הו לא.
וכך, בספטמבר 2010, אחרי כמה ניסיונות התנעת-סרק בהם גיששתי דרכי באפלה הבנתי שזהו, אני יודעת מה יהיה הסרט הראשון שלי, ולא רק זה, אלא שהסרט הזה ייעשה ויהי מה. הבנתי שאני חייבת להתקדם, להתחיל להשקיע את כל מרצי ומשאביי, לנתב את חלוקת האנרגיות בין הבלוג, שהיה אז כל עיסוקי, לבין הקולנוע. למדתי לבד לבד, בדרך הקשה.
ארבע שנים אחרי, בנובמבר 2014, הייתה הקרנת הבכורה של איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? וגם על תולדותיו לא אחזור כאן.
אבל מה שמעניין זה מה שקרה בשלוש השנים הבאות. התברר לי שלא גמרתי את העבודה שלי על הנושא, על גיבורי ספרי הילדים, על אנה ריבקין-בריק, על הפענוח שלי עצמי בתוך כל זה. בעצם, תהליך העבודה נמשך, מסרט לסרט, גב אל גב, הייתי בתוך התחקיר, בתוך ההפקה, בתוך העניין.
וזו הסיבה שיצרתי טרילוגיה. צמא אדיר שלי לדעת עוד על אנה ריבקין-בריק, לפצח את דמותה, ובעיקר את דרך עבודתה על ספרי הילדים המצולמים שלה. החיבורים והקשרים בינה לביני התרבו והלכו.
ביולי 2016 נולד אפריקה – סיאה מהקילימנג'רו ובאוקטובר 2017 איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?.
בהקרנת "לילבס" השבוע, בקיבוץ גלעד, עזרה לי אישה ואם לנסח את תשובתי לשאלה "איזה סרט מהשלושה אני הכי אוהבת". עניתי שזה כמו לשאול הורים איזה מילדיהם הכי אהוב עליהם, ושזו שאלה מאוד קשה, אז אותה אישה אמרה לי "כל אחד מהם מיוחד במינו וכל אחד אוהבים אחרת". ומיד אימצתי: כל אחד מהסרטים שלי מיוחד במינו, כמו הילדים שלכם וכל אחד מהם אני אוהבת אחרת.
אבל בגלל ש"לילבס" הכי קטן, הוא זקוק לי עכשיו הכי הרבה. ולכן אני מזמינה את כל העולם לצפות בו. מה יש בו? כל מה שיש בשני הסרטים הקודמים, פלוס פלוס פלוס. בן זקונים, הרי.
–
בשבת, אחרי איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו? אמרה לי אחת הצופות "אני זוכרת ששמעתי אותך בתוכנית של רינו צרור", אמרתי לה: "או, זה היה ממש מזמן, כמעט שנתיים", ענתה לי: "יש דברים שנחרטים בזיכרון". חייכתי בשמחה.
אין לכם מושג כמה המילים האלו ממלאות אותי באושר. מבחינתי אושר זה כל תהליך העבודה על הסרט, כל נקודה ונקודה שמתקדמים בה. ואח"כ לצפות בו בפעם הראשונה כמכלול. ולתקן. ולשנות, ולכוונן. ולהראות לעוד מישהו מ"צוות צפיות מבחן" שיצרתי, ולעוד מישהו, ולחשוב. ואז זהו, להחליט שגמרנו, הסרט יכול להמשיך לשלב הבא, לתפור לו חליפה על פי מידתו, לקשט אותו בכל מיני נצנצים במובן הכי חיובי של המילה, שמעמיקים את הסיפור ומחדדים אותו ומבהירים.
מכירים את הסרט "בדידותו של הרץ למרחקים ארוכים"? אז זה. לסרטים שלי יש צוות קטן מאוד, שלא לומר קטנטן, הרולר נגמר תוך שנייה וחצי. בדידותו של הרץ משמשת כמטאפורה כבר עשרות שנים. דמיינו כמה זה טעון כשמדובר בקולנוע, הכי עבודת צוות שרק אפשר לחשוב עליה, כשהיוצרת הכי מזדהה עם בדידותו של הרץ.
אז בשבת, הפעם האחרונה של לילבס בסינ' ת"א. 5,000 חברים יש לי פה? מחכה לאחוז מהם. וגם למי שפספסו את הפרמיירה ואת שלושת החודשים האחרונים. מחכה גם לכם.
בצילומים מהסרט: 1. הרץ יוצא לדרך לבד, בעוד כל השאר עומדים בשורות במגרש המסדרים. 2. הרץ בסוף מסלול, שוכב על העלים ביער ועל פניו אושר עילאי: I did it.
–
אסף ברטוב: ובכן, לאחר שעקבתי במשך שנים מן הגולה הלא-כל-כך דווייה אחר יצירת סרטיה התיעודיים של Dvorit Shargal, והצטערתי על שאינני יכול לצפות בהם, הואילו המזלות להסתדר בשלשות והתאפשר לי (הודות לטיפ חם מ-Hila Bartov Levy) הערב לצפות בסרט השלישי בטרילוגיה, "איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?", כאן בק"ק רעננה המעטירה. לא נותר לי אלא להצטרף באיחור אופנתי (?) למקהלה ולומר בפשטות: רוצו לראות.
הסרט שראיתי (השלישי בטרילוגיה, כאמור) היה מעניין, מרגש, שנון, אותנטי, אישי ומהודק. הן בסרט והן בדברי המבוא ובאחרית הדבר והתשובות לשאלות הקהל, ניכרה אותה תכונה של שרגל שאני כה מעריך: כבוד למלים ולדיבור בעל משמעות. בשום שלב, בסרט או בעל-פה, לא היה פטפוט, או התחנחנות וגם לא ארכנות, טרחנות, או הליכה סחור-סחור.
פשוט תענוג. היה שווה להתאמץ ולהגיע ישר מנמל התעופה (הערב נחתתי מסן פרנסיסקו).
–
ראיתי את איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?.
ממליצה עד מאד ללכת ולבלות שעה עם Dvorit Shargal ברחבי העולם והזמן.
מה שהכי מקסים ומרגש בעיניי בסרט (וגם בקודמיו) זה שהבמאית יוצאת למסע בעקבות תהיות וסקרנות אישיות אבל מפגישה בעזרתן (ועם הרבה נחישות) בעצם את הילדות-ים מהספרים עם עצמן, עם משפחתן, עם העבר וההווה שלהן. ככה, צצה פתאום בחייהן ומציעה להם משהו שאף אחד אחר לא הציע להן לאורך כל השנים שחלפו מאז הצטלמו לספר ילדים.
–
כל אחד משלושת סרטי טרילוגיית ילדי העולם עומד בפני עצמו וכל סרט הוא אחר. בסרט הראשון, איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? התרוצצתי בחיפוש אחר הגביע הקדוש, היא נוריקו-סאן, השקעתי בכך את כל מה שרק יכול אדם להשקיע במשהו: לב ומוח, כסף וזמן. ה-כל. בשני, אפריקה – סיאה מהקילימנג'רו, התמקדתי בשאלה מה קורה אחרי שמוצאים. איזה סיפור חיים מתגלה באפריקה ועד כמה הוא דומה למציאות המוכרת לכאורה מהיבשת השחורה. בשלישי, איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו? חברו להם יחדיו חיפושים אינטנסיביים ומציאוֹת שלא חלמתי עליהן. הרבה-הרבה זכרונות, שמחות ועצבונות ופרידה אחת גדולה מכל החברים החמודים אותם מצאתי בדרך ובעיקר, היכרות מחודשת ובילוי ופרידה עם ומהילדה שהייתי.
–
–בית יד לבנים רמת השרון הוא אחד המקומות היותר מלטפים את הטרילוגיה שלי ואותי. הייתי בו לפני כשלושנים עם איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?, הייתי בו לפני כשנה וקצת עם אפריקה – סיאה מהקילימנג'רו והערב הראיתי בו את איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?.
זו תחושה די מקסימה, שלא לומר מקסימה לגמרי, כשמי שמנהלת את המקום מאמינה בך ואוהבת את מה שאת עושה ומציעה לקהל שלה את שלוש המנות שלי, ראשונה, עיקרית ואחרונה, כארוחה מזינה.
-לפגוש את אותם אנשים שבאים שוב ושוב, כי הם רוצים לראות מה קרה אחר כך ומה עוד, להכיר אנשים חדשים שלא צפו בסרטים הקודמים ובאו לסרט הנוכחי, לשמוע את מי שצפו בשניים הקודמים אומרים שלילבס הוא הסרט הבשל מבין כולם, זו תחושה שממלאת את כל חדרי הלב והמוח בצמר גפן מתוק אורגני, כלומר מתוק ומזין ולא עששתי.
-אחת מהצופות אמרה לי שהסרטים שלי הם בעצם כמו השיר של אהוד מנור "מה קרה לילד" ("ימי בנימינה": "מה קרה לילד שדיבר אל כוכבים/ שהמתיק סודות עם סביונים ושחפים/ שספר כל נמש חרש ובחול נרדם/ מה קרה לו יום אחד שקם ונעלם?"), וזה כשעניתי לשאלה אחרת: אם אני נוסטלגית לשנים בהן גדלתי ומתרפקת על העולם ההוא. עניתי שלא, אני מתרפקת על עצמי, על הילדה שהייתי (כאמור ב"לילבס"). כלומר, גם ההשוואה לשיר, וגם השאלה הקודמת יצרו דיאלוג שהפך לשיחה מורכבת ביני לבין הצופים, וזה כל מה שאני צריכה בחיים. דיאלוג ועוד דיאלוג ועוד אחד.
-צופה אחרת שאלה אותי איך זה לחזור לשגרה אחרי כל המסעות האלו, ועניתי שזו השגרה, זו ולא אחרת, חיי מלאים בעבודה על הסרטים, בטיפוחם ובשיווקם ובהבאת הבשורה לכל מקום בארץ, זו פרנסתי, זו אהבתי, זו עבודתי וזו השליחות שלי, כמו גם המחשבה על הדבר הבא. אבל שלא תחשבו שאני לא מתמודדת עם שגרות שגרוניות כמו נזילה אימתנית בבית או עם המצבר של הקטנוע, אבל זה בשוליים;)
-אחרי האירוע המהמם (תודה רבה לאסנת!) חיכה לי חבר באחוות הטרילוגיה. מהי אחוות הטרילוגיה? כמה וכמה חברים שהפכו לחברים שלי בזכות הסרטים, שיוצרים עכשיו סרט משלהם, כי מעלליי שימשו להם תמריץ. מתברר שהוא ומשפחתו מתגוררים יריקה מיד לבנים, וכך כובדתי בתה ובעוגה (!) לפני המסע חזרה לסביוני יפו.
–
ללאה גולדברג, שב-15.1 חל יום השנה הלועזי למותה, חלק גדול בפופולריות של סדרת ספרי ילדי העולם. היא תרגמה ועיבדה אותם לעברית. גולדברג הייתה מיודדת עם אנה ריבקין-בריק וערכה באותן שנים בספריית פועלים. בזכותה זכינו להתנאות בספרים המצולמים והשאר היסטוריה. ישראל, כזכור וכמו שאני אומרת בכל הזדמנות, היא המדינה היחידה בעולם שהספרים עדיין מודפסים בה ואהובים עד מאוד.
אז מה הבאתי? 1. מתוך מאמר שכתבה גולדברג ל"דבר הפועלת" ב-1954, כש"אלה קרי הילדה מלפלנד" היה פה להיט היסטרי (הספר יצא בעברית ב-1953 ובשבדית ב-1951). לא שהיום הוא לא.
—
מעדכנת שידידתנו, הפצועה היחידה בקרב על שחרור איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו? השתחררה זה מכבר לביתה אחרי חודשיים במחלקה האורתופדית כתוצאה מנפילה במדרגות הסינמטק בפרמיירה (כל הפרטים).
–
ותזכורת מלפני שלושנים:
Baruch Coral:
שלום דבורית, היום ראיתי את סרטך על אלה קרי ונוריקו סאן ויצאתי מהסרט עם חיוך רחב, נפעם ונרגש, סרט מקסים וחמוד שעושה טוב על הלב וגורם לשכוח את כל האקטואליה. חבל שאת מבזבזת את זמנך על התקשורת ועל האקטואליה. תעשי טוב לעולם ולאנושות אם תעשי סרטים כאלו וכך תרבי אושר לבני האדם, ובכלל כדאי שתתמקדי בקולנוע, הרי היית מבקרת קולנוע, זה יותר מעניין מכל נכלולי הפוליטיקה. הסרט שלך נפלא וראוי לקבלת פרסים בישראל ובעולם. כל הכבוד דבורית
—
מההודעות שגורמות לי לקום עם עוד יותר עזוז מאשר ביום רגיל, מה שאומר שהיום אני מרימה את כדור הארץ ביד אחת ומגיעה לפסגת האוורסט:
"דבורית שלום! ראיתי את נוריקו ואותך בבית הכרם לפני כשבועיים ומאוד התרגשתי מהסרט. אני זאת ששאלה מה נתן לך כוחות מול כולם, כל מי שאמרו שזה לא ילך, ואמרת שבדיוק זה" (ש').
—
אם מאחרים את הרכבת של 23:26 מבית יהושע נשארים לישון בתחנה הפתוחה. אבל מזל, הגעתי בזמן ואני כבר בדרחזרה אחרי הבילוי בכפר הס שם הראיתי את איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?.
המצאתי שיטה חדשה לשיחה. אני מספרת את הסיפור הידוע (לחלקכם) על הסרט ואז גם שואלת את עצמי את השאלות ששואלים אותי לרוב ועונה עליהן, ואז, והנה הטוויסט, אנשים חושבים עוד קצת ומעלים שאלות חדשות ואחרות וזה הכיף הגדול. כל הזכויות על הפטנט רשומות.
למשל מישהי אמרה שהפאן הפיטר פני שלי בסרט מאוד בולט ושאלה איך זה שגם הילדים מהספרים נשארו ילדיים בסרט? ומישהי שאלה אם הילדים קיבלו כסף על הצילומים ומישהי אחרת התעניינה איך מוצאים מוזיקה לסרט, באיזה שלב, ומישהו שאל אם אני לא רוצה להיות אנה ריבקין-בריק ולחקור ולצלם תרבויות אחרות. אמרתי, מה, אני כבר אנה ריבקין-בריק! ובסוף אימא של המארגנת נישקה אותי.
–
כל אחד משלושת סרטי טרילוגיית ילדי העולם עומד בפני עצמו וכל סרט הוא אחר. בסרט הראשון, איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? התרוצצתי בחיפוש אחר הגביע הקדוש, היא נוריקו-סאן, השקעתי בכך את כל מה שרק יכול אדם להשקיע במשהו: לב ומוח, כסף וזמן. ה-כל. בשני, אפריקה – סיאה מהקילימנג'רו, התמקדתי בשאלה מה קורה אחרי שמוצאים. איזה סיפור חיים מתגלה באפריקה ועד כמה הוא דומה למציאות המוכרת לכאורה מהיבשת השחורה. בשלישי, איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו? חברו להם יחדיו חיפושים אינטנסיביים ומציאוֹת שלא חלמתי עליהן. הרבה-הרבה זכרונות, שמחות ועצבונות ופרידה אחת גדולה מכל החברים החמודים אותם מצאתי בדרך ובעיקר, היכרות מחודשת ובילוי ופרידה עם ומהילדה שהייתי.
–
ב-9 במאי 2015 הייתי עם איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? בקיבוץ גלעד. על הרפתקאותיי שם אפשר לקרוא פה, בשיתוף. ואילו היום אחר הצהריים אני חוזרת לקיבוץ גַּלְעֵד (בראשית ל"א, מ"ז) עם איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?. אין לתאר כמה משמח אותי להגיע למקומות שכבר הייתי בהם עם הסרטים הקודמים, זה הכיף הכי גדול שלי. תחושת ההמשכיות מפכה בי ברון. אבל מה שהכי הסעיר אותי במבט עכשיווי בוויטרינה היפה שהכינו שם ב-2015: בחלון הימני אפשר לראות צילום ענק של מוקיהנה, ממהדורה מאוד ישנה, באנגלית, של הספר "מוקיהנה מהוואי", ובצד שמאל למטה, לילבס, רמז מטרים, שכלל לא ידעתי שיהפוך למציאות תוך שנתיים וקצת. מסעיר, לא פחות. אז חברים מיישובי מגידו/ רמות מנשה קצה כביש 672, היום, 3 בינואר שנה חדשה, בחמש וחצי, אחרי השקיעה, אני שם. עושה את כל הדרך ממעיינות ג'אפה.
….בחזרה מקיבוץ גלעד אליו שמחתי מאוד לשוב היום, שנתיים וחצי (!) אחרי שביקרתי בו עם איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?. אני מרגישה שהתבגרתי ודווקא באופן החיובי ביותר שאפשר ואני מגלה עוד ועוד תובנות, כמו בכל צפייה נוספת בכל סרט שלי, והיום באיפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?. חד משמעית לספרים של אנה ריבקין-בריק יש דרך לתקן זיכרון שנעלם, שמתקלקל, שמשתבש עם השנים והאירועים השונים. יש להם, ולפיכך גם לסרטים, כוח מרפא. גם לדמויות בסרט וגם עבורי.
הזיכרון זה הנכס הכי חשוב שיש לנו, אמרתי, יותר מדירה, יותר ממכונית. אבל אתם חברים בקיבוץ שיתופי (מהבודדים שנותרו!), זה בטח לא אומר לכם כלום>>
החברים התקוממו:). אומר גם אומר.
שיתופי-שיתופי ועדיין אין כל רע בדירה ומכונית:)!
ופגשתי גם תלמידת כיתה א' בשם הדי, שיודעת מה פירוש שמה וגם מי זו הדי למאר וגם מארי קירי ויש לה בבית מלא ספרים על מדענים. כן כן. זו הדרך. אז אני מתחב"צת לי בסבבה למרות הבילוי הארוך מדי בצומת. רצ"ב אלבום תמונות מגלעד, שאני מקווה לחזור אליו בשלישית.
–
הנה הרשימה העונתית של ספרי ילדי העולם ע"פ נתוני המכירה בחנויות הספרים ובחנותי שעל גלגלים:). מקור: הקיבוץ המאוחד – ספרית פועלים. אין הפתעות:
1. נוריקו-סאן הילדה מיפן
2. אלה קרי הילדה מלפלנד
3. סיאה הילדה מאפריקה
4. לילבס ילדת הקרקס
5. דירק הילד מהולנד
6. נואי הילדה מתאילנד
7. גנט הילדה מאתיופיה
8. הרפתקה במדבר (אף שיש מחלוקת אם ספר זה שייך לסדרה, להגדרתי הוא שייך גם שייך גם שייך ואין על מה להתווכח).
בניגוד למחשבה הלכאורה רווחת, שמה פתאום ילדים יקראו את הספרים היום, כשהם טסים לחו"ל כל חנוכה ופסח וגם ראש השנה והחופשה הגדולה, ולא צריכים ללמוד על העולם מספרי ילדים בני שישים, מספרים לי מנהלי הספריות שספרי הסדרה כל הזמן, כל הזמן מושאלים. כמו כן סיפרה מנהלת ספריית הילדים בבית אריאלה בת"א ש"נוריקו" הוא הספר הכי נגנב. לא מגניב?
–
בלי דעת, או מתוך ראייה נבואית, באמצעות כמוסות הזיכרון שלה בסדרת ספרי ילדי העולם, אנה ריבקין-בריק יצרה אסופה ביבליותרפית מושלמת. ב-2015 התארחתי ביום עיון במגמה לביבליותרפיה באוניברסיטת חיפה, שעסק במקורות השראה ובגיבורי ילדות.
שום קפיצה במכונת זמן באותו אירוע לא יכלה להכין אותי לדברים שיתבררו לי בעת צילומי הסרט השלישי בטרילוגיה (שלא היה אז אפילו בגדר רעיון), איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?. עוצמת הנגיעה בעבר באמצעות הזיכרונות מהספרים, שהפכו למטה קסם מרפא עבור הדמויות, כמו גם עבורי, מטלטלת ממש.
הסרט הראשון עסק בחיפוש. הסרט השני במציאה. והשלישי בזיכרון ובפרידה. הסצינות פשוט צנחו מהשמיים, קובייה אחר קובייה והסתדרו בשורה. מזמינה אתכם לשמוע ולראות הכל-הכל…….
דבורית שרגל * Dvorit Shargal 