ראיונות וטריילר ל"איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?"

-ראיון טלוויזיה אצל אמיר בר-שלום, יומיים לפני הפרמיירה, ב-18.10.

-ראיון במיזם התרבות "החללית" ב-31.10 אצל יאיר נהוראי. זה היה בעצם שידור חי בפייסבוק, אז אי אפשר להטמיע ולכן קישור בלבד. שעה שלמה. מולווט ועד הטרילוגיה.

-סופסוף, הטריילר של "איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?".

ובפוסט הקודם: כל הקרנות הסרט בארץ בנובמבר 2017, כמו גם שאר הסרטים!

איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? | יולי 2016

נכון שיש הקרנות משמחות של איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? ביולי, אבל החודש עומד בסימן הפרמיירה של אפריקה!, אחיו הקטן של אאקוקל"ס.
כמו שחדי המחשבה יכולים ודאי להבין, שמו הקצרצר של הסרט החדש הוא אנטי-דוט לשמו הארוך של הראשון, שאין כמעט איש בעולם שמסוגל לומר אותו בלי להתבלבל.
אז כזו אני, אישה של קצוות, מסרט ששמו בן שבע מילים, לסרט עם שם בן מילה אחת.

אם להתחיל בפרמיירה האמורה, הרי שהיא תתרחש ב-8 ביולי, הוא יום שישי, בשעה אחת בצהריים.
תומכי הדסטארט ומקורבים למלכות קיבלו הזמנות ואף אישרו את בואם. ומי שלא אישר את בואו: עוד לא מאוחר!.

ומה באשר להקרנות איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? ביולי 2016?
הנה:
ראשון, 3.7, 18:00, נהלל
שני, 4.7, 10:30 מזכרת בתיה
רביעי, 6.7, 20:00, שכניה
שבת, 16.7, 16:00, סינמטק תל אביב
ראשון, 17.7, 20:00, מסע נשי, רעננה
רביעי, 20.7, עין גדי

ובמלאת שנה ושמונה חודשים להקרנות הסרט, הנה גם הטריילר שלו:

והנה כמה דברים שקרו עם הסרט ביוני:
פגשתי, בטווח זמן של שבוע, הן את המורה שלי בכיתה א'-ב' והן את הגננת שלי.

מה עוד צפוי לי במסעותיי עם איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? מה? חזרתי מדיור מוגן עד 120 ברמת החיל. בראשית הערב באה יפהפייה אחת ושאלה אם אני זוכרת אותה. אמרתי שלא כל כך, והיא ניסתה לעזור לי: "כיתה א' ב', בי"ס גורדון?", אה! המורה בלהה! וויי, איך נשנקתי. דליה תלמי, רעייתו של מנחם, גם הם מדיירי המקום, שאלה אותה אם הייתי תלמידה טובה, והמורה בלהה אמרה: "הכי טובה! איזה מחברות היו לה!" למרבה הצער תוך כמה שנים נמוגה חריצותי 😦. המורה בלהה, שגרה באותו רחוב בו גרתי, זכרה אותי גם כשהייתי תינוקת, ואפילו מה הכי אהבתי במכולת של הניה: בננה מצופה בשוקולד. מי היה מאמין. ואז הצטלמנו. אחר כך סיפרה לי אישה אחת שהייתה ביפן עם בעלה שהיה בצי הסוחר ושהשיקה שלוש אוניות! ובסוף אמא של אילנה דיין באה לומר לי שהיא מעריכה את העבודה הקשה שלי וכולם נורא נהנו ומחכים לאפריקה! 🙂 בסוף לבי לא יעמוד בכל הדרמות האלו

ושבוע לאחר מכן הגננת חביבה:
זה הזוי ועוד יחקרו אותי בחשד לחטיפת נשים מדיור מוגן עד 120, אבל נשבעת שהכל אמת. צירוף המקרים די מדהים. בשבוע שעבר פגשתי את המורה בלההhttp://tinyurl.com/znfewef בהקרנת איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? בסניף רמת החי"ל ואילו היום, בסיום סבב הרשת של "עד 120" הגעתי להוד השרון ושוב ניגשה אלי אישה ושאלה אם אני זוכרת אותה. הפעם ניצחתי וזיהיתי במיידי את הגננת חביבה מטרום חובה. אין לתאר את ההתרגשות. היא אמרה שלא השתניתי;) אבל מי שבאמת לא השתנתה זו היא, שפניה נשארו חמודים כשהיו. הנה! בשבוע הבא אפגוש כנראה את המיילדת שלי ולאחר מכן……..

כך אטפל באפריקה!
נכון אחרי שמגדלים ילד ראשון חושבים שיודעים כבר הכל? אז ככה אני אחרי איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? עם אפריקה! (כדור בגב נמצא בקטגוריה אחרת, מכל מיני סיבות). למדתי כל כל הרבה ביותר משנה וחצי שעברו מאז יצא "אלה קרי…" לאקרנים, וכמעט שנתיים מאז שסיימתי את העבודה הרשמית עליו, שבאמת, שום בי"ס לקולנוע ושום קולנוען-על לא היה יכול ללמד אותי. וזה למה? כי אין אף אחד שעושה כל כך הרבה דברים לבד בתהליך יצירת הסרט וממלא כל כך הרבה פונקציות, כמוני. אבל יש כמה לקחים מאוד דרמטיים שהפקתי, כמה דברים שלא אחזור עליהם לעולם, שהקלו על חיי משמעותית:
1. לא שולחת את אפריקה! לפסטיבלים. לא בישראל ולא בעולם. בישראל מסיבות ידועות ובעולם מאחר שזו עבודה שגוזלת הרבה מאוד אנרגיה, זמן וכסף ושכרה לא בצדה. על משלוח "אלה קרי…" לפסטיבלים הפסדתי לפחות 20 א' ש' ואני חוששת שיותר. למדתי לא מעט דברים תוך כדי: למשל, שהלקטורים בפסטיבלי חו"ל (באשר לארץ אין לי ראיות) לא צופים בכל הסרטים שמגיעים אליהם ומשתמשים בגוגל, בסינופסיס או במידע על החברה/ המפיצים מהם הגיע הסרט, על נוכחותו בפסטיבלים אחרים, בעיקר מה-A, B ליסט. וכמובן, אם הסרט השתתף בעת יצירתו בחממה זו או אחרת, וכמובן כמובן שם הבמאי ועד כמה הם מכירים אותו. לא רק זה, לעתים גם אין קשר בין חוו"ד המצוינת שהגיעה מהפסטיבל (חלקם מציעים זאת) לבין העובדה שהסרט לא התקבל אליו. ברגע שהבנתי את זה (לאט-לאט), החלטתי שזהו, חלאס. נו מור פסטיבלים. כך שסלע נגול מעל לבי.
2. לא מציעה את הסרט למפיצים. יש בישראל מעט מאוד מפיצים ולפחות שניים מהם, כדי שלא להכליל, לא צפו ב"אלה קרי" כששלחתי להם אותו. תיק-תק, חיסלתי את סאגת המפיצים. הכירו את עצמי, המפיצה לעצמה בלבד. אז זה לא שאני האחים היימן שיש להקים מקדש על שמם, אבל אני עושה כמיטב יכולתי.
3. צמצום מוחלט עד ויתור על משלוח הסרט לגופי שידור ולקרנות קולנוע. את אפריקה! שלחתי לקרן אחת ולגוף שידור אחד. פעם אחת. אל תעצרו את נשימתכם בבקשה. זהו ניסיון אחרון בהחלט (וראשון לאפריקה!). ברגע שלא הייתי עסוקה בשכתוב ומשלוח אין סופי של הגשות מנג'סות לכל הקרנות והגופים בישראל קיבלתי עוד כמה חודשי חיים במתנה, שלא לומר שלווה ויכולתי להתמסר ליצירת הסרט ברוגע. וזה אושר גדול אחרי שבעים מדורי הגיהנום שעברתי עם "אלה קרי…" יבדל"א.
4. וגם לא שולחת את מחמלי לטקסים ולתחרויות: לא פרס אופיר (אופס, חסכתי 850 ש') ולא פורום היוצרים הדוקומנטריים. עוד אמצעי להפחתת עוגמת נפש ותימהון אין קץ. בהחלט, יש מחיר לחופש ולאי השתייכות למעגל זה או אחר.

מהנעשה בתאגיד השידור החדש.