כלכלת הקולנוע שלי או: מאיפה מגיע הכסף להפקת סרט?

אני אחרי הפרמיירה השישית שלי, של צוללת – הסרט של דבורית שרגל, השישית בפחות משש שנים (ראיון איתי ברדיו קסם מדקה 35:12). הימים שלפני, החודשים שלפני, מלווים תמיד בדאגות ובחרדות גדולות אצל כולם, אצלי במיוחד. ואני אדלג בפוסט זה על אפקט המגפה, המאוד מאוד מאוד משמעותי בעיצוב מצבי הנפשי בחודשים אלו.

ופה: צילום דברי הפתיחה שלי לפני הפרמיירה וגם הדברים הכתובים ותגובות הצופים.
וראיון איתי על צוללת בגלריה של הארץ (נירית אנדרמן).

לפני הפרמיירה של הבכור, איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? (בהפקת קסטינה תקשורת בע"מ), לא פחדתי, פשוט לא ידעתי ממה, לא ידעתי איך זה עובד, מה יקרה הלאה. רק רציתי כבר להציג את הסרט אחרי ארבע שנים קשות. זאת, בדומה לטיסה הראשונה בחיי בגיל 21: לפניה לא פחדתי לטוס, נורא חיכיתי. אחריה הבנתי שלטוס זה מפחיד.

מכאן, שבפרמיירות הבאות ידעתי היטב לקראת מה אני הולכת, ושכדאי מאוד שהסרט/ הסרטים הבאים יחזירו את ההשקעה בהם, לפחות, שהרי הכל נעשה מכספי הפרטי, מהחסכונות כלומר, מהכסף שהרווחתי בעבודתי ובמימון-המון.

ההצלחה המיידית של אאקוקל"ס הייתה עצומה ובהתחלה אפילו לא הפנמתי עד כמה זה יוצא דופן שסרט קטנטן עם אפס השקעה תקציבית בשיווק וביח"צ, בלי מערך הפצה (כולם סירבו, תכף אוסיף), הופך ללהיט סינמטקים.

אבל מבחינה כלכלית שאר הסרטים לא הלכו בעקבות אחיהם הבכור. כך שעכשיו דאגה חדשה מכרסמת: איך יחזיר "צוללת" את ההשקעה בו. אנשים לא כ"כ מבינים: מזתומרת, אבל עשית מימון-המון, מה הבעיה? אז הנה שיעור קצר בכלכלת קולנוע ובהדסטארט:
במימון גייסתי 109 א' ש'. מדובר כמובן בברוטו. מהסכום הזה יורדים: 9% עמלת אתר, 17% מע"מ, מס הכנסה ועוד עלות המתנות.
מאחר שלא מימנתי פרסום או שיווק לפרויקט הגיוס (והיום זה כבר נדיר ממש שככה מנהלים פרויקט כזה), עשיתי הכל לבד ולא היו לי הוצאות נוספות מעבר לנ"ל.

אבל כמה עולה ליצור סרט? או. אני מתמחה בסרטים דלי תקציב. אפילו לא דלי תקציב, אלא ללא תקציב. באנגלית זה נשמע יותר טוב: לא Low Budget אלא No Budget.
אז כמה עלה "צוללת", הסרט ללא תקציב שלי? 250 א' ש' (בערך, היו בהמשך עוד כמה וכמה וכמה אלפים, אבל נעזוב כרגע, אני מנסה לפשט את התמונה). בִּדקו עם שאר היוצרים שאתם מכירים: אף אחד לא יוצר סרטים בסכומים כאלו. זה בלתי אפשרי. אבל מאחר שמעט מאוד אנשים נמצאים בצוות שלי ואני עושה חלק גדול מהעבודה בעצמי, אז *כאילו* זה לא עולה (אם אני לא מתמחרת כל שעת עבודה שלי בכל מקצועות ההפקה השונים שאני עושה).
אני משערת שאנשי מקצוע שישמעו שהסרט עלה לי 250 א' ש' יתקשו להאמין. עם אלו אני מוכנה לשבת (מרחוק) ולהראות להם את החישובים.

זה לא אומר שאיכות ההפקה לא נפגעת. אם אין סאונדמן בצוות, זה יורגש בהמשך ויעלה הרבה יותר בעריכת הסאונד. אם אין תאורן, כנ"ל. עוזר צלם – גם. מפיק בפועל, מפיק פוסט וכנהלאה – אין. כלומר יש, אני. את הסרטים שלי אני נאלצת לעשות ללא אנשי מקצוע חיוניים, כי ממסד הקולנוע בישראל לא מוצא אותם ראויים לתמיכה, כי הם לא טובים לדעתו. זה בפשטות, ואני לא נכנסת לתיאוריות קונספירציה, כי אין. יש דברים אחרים, אבל לא אפרט. שורה תחתונה: "צוללת" קיבל אפס ש' להפקה מגופי שידור ומקרנות קולנוע ולא ישודר בשום ערוץ טיוי.

במאמר מוסגר, אנקדוטה: לפני כשבוע כתבה נירית אנדרמן בהארץ על שירות סטרימינג ישראלי חדש, איזי, פלטפורמה שתשדר תוכן ישראלי לעולם, החסומה בפני צופים בארץ. לא פנו אלי משם, אבל גם אם יפנו, החזון שלהם לא מתאים לי: 10 סנט על כל אחת מ-5,000 הצפיות הראשונות וקצת יותר לצפיות הבאות. בחייאת רבאק.
באותה כתבה אומרת מפיצה ישראלית: "העולם זקוק לתוכן איכותי, ברמה גבוהה. ודאי שצריך נטפליקס יהודי וישראלי ערכי שייתן בעיטה לנטפליקס ולכמות האלימות ששם, ובמה לסרטים עדינים ומעוררי השראה. המטרה היא להביא לעולם אמירה שוברת סטריאוטיפים, שמציגה את ישראל אחרת, מעבר לקונפליקט".
איזו מקסימה ורגישה, נכון? ובכן, אישה זו סירבה להפיץ את "אלה קרי".
היא קיבלה אותו לפני סיום העבודה ואחרי, כשעוד הייתי תמימה כקליפת ביצה שלא בקעה. תחילה אמרה לי שהיא בדיוק באמצע איזו משהו וצפתה לרגע, ואח"כ אפילו לא חזרה אלי למרות תחנוניי. בגללה ובגלל מרעיה למדתי להפיץ לבד, אך הצלחתי היא רק בישראל, ורק במעגלים ההיקפיים. לא במיינסטרים. ולא הצלחתי לפרוץ לעולם. זהו. התעשייה בקליפת אגוז.

חוזרת לעלויות הפקה. ובכל זאת, מאיפה אדם כמוני, עם אפס משאבים ועתודות מגייס את שאר הכסף? ראשית, את הסכום הזה ללא מוציאים בבת אחת אלא לאורך זמן. והעבודה על "צוללת" – אני מדברת על עבודה בכסף שעלי להוציא מהחשבון ולשלם לאנשים שאינם אני, לא על כל הזמן שאני השקעתי – החלה בתחילת 2018, בטיסה הראשונה שלי לקופנהגן, ונגמרה בתחילת 2020. כלומר, הסכום הזה, מינוס מה שנותר ממימון ההמון התחלק על פני שנתיים. מזל שעוד כמה אנג'לים עזרו לי בהמשך בנוסף למימון הרשמי.

למרות הכל, בסוף, הייתי צריכה לפתוח את קרן הפנסיה בגלל הוצאה אחת עצומה שהייתה מחוץ לחישובים שלי. כשאני אומרת "החישובים שלי", אני מתכוונת לדף מחברת בו אני מחברת את המספרים שאני כבר יודעת על עשיית סרט. לא במסמך אקסל מדוגם. כי בסה"כ, בהתנהלותי הכלכלית אני מכולתניקית. אבל גם מכולתניקים יודעים לחשב פלוס ומינוס.

ויש לי גם אתר! בקרו בו.

"הרצח בצוללת", מימון ההמון מתקרב לסיומו

נותרו עוד שמונה ימים להגיע ליעד. לא קל היה החודש הזה ואני מקווה שאעמוד במטלה. ואלו הפוסטים הנחמדים שכתבתי בפייסבוק על הסרט, על המימון, כמו גם קישור לאתר הדסטארט, שם נמצא הפרויקט. הפוסטים מסודרים לפי סדר כרונולוגי, מתחילת הדרך ועד היום.
חוץ מזה, סיפרתי לבלוג "הארץ", "365 ימים", על יום בחיי. הנה הוא, היום שלי.
תודה מראש ובדיעבד.