מימון-המון ל"החלק הרביעי בטרילוגיה"

החלק הרביעי בטרילוגיית "ילדי העולם" שלי – מימון-המון (קישור לתמיכה בהדסטארט)

החלק הרביעי בטרילוגיה? מה? אין דברים כאלו, בטרילוגיה יש רק שלושה חלקים, לא? אז מה זה?
או. זה בדיוק העניין. מגפה, כן חשבתם שתפרוץ בעשור השני של המאה ה-21? מגפה שתשתק את כל העולם, שתגרום לנו להסתגר בבתים, להתרחק מאנשים, לעשות הכל דרך מסכים? אז אם כל הדברים הללו קרו, למה שלא יהיה גם חלק רביעי לטרילוגיית ילדי העולם שלי?

אבל איך זה קרה? מה מי מו?

אז ככה: המגפה עצרה את כולנו. סטופ כדור הארץ. כדי להתפרנס ולהיות בקשר עם כל צופיי וקוראיי ואהוביי וחבריי, ערכתי הקרנות אונליין לטרילוגיה:
לאיפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?
לאפריקה! סיאה מהקילימנג'רו
ולאיפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?
וגם התחלתי לכתוב סופסוף את הספר המיוחל על כל מסעותיי ברחבי העולם, על החיפושים אחר הילדים מהספרים של אנה ריבקין-בריק, על חייה של הצלמת המהוללת והאהובה עלי, שהפכה לחלק מעורי, תחקירים נוספים שערכתי במהלך עידן הקורונה, ספרים נוספים שנחשפתי אליהם, ילדים אחרים שמצאתי ומה לא. לצורך כתיבת הספר אף צפיתי בחומרי הגלם הישנים של שלושת הסרטים וערכתי ריאיונות זום רבים עם כל מיני אנשים מיוחדים.
באפריל 2021 פתאום הבנתי: יש לי סרט נוסף ביד! תחילה חשבתי שמדובר יהיה בסרטון קצר, 15 ד' בלבד, שילווה את הספר הנכתב. אמרתי לעורכת, הילה הרמתי, איתה אני עובדת כבר שנתיים (מאז ימי צוללת ולאחר מכן על עלילות תלמי המנגב וחיים הזורק החוצה), שמעי, יש לי משהו קטן, פיצי, שילווה את הספר. אבל כשהתחלנו לעבוד התברר שבעצם יש לנו שעה תמימה. כן, בערך שעה של החלק הרביעי בטרילוגיה.

מה יהיה בחלק הרביעי בטרילוגיה?

חומרים שלא התאימו לשלושת הסרטים הקודמים, אך ממש מתאימים לסרט הזה, ריאיונות זום, ספרים נוספים מסדרת ילדי העולם, ילדים מפתיעים, הגיגים וחידושים על חייה של צלמת כל הספרים, אנה ריבקין-בריק, מסקנות וסיכומים. וכל זה, מבלי לפקוד את נתב"ג ולו פעם אחת אפילו, מבלי לצאת ליום צילום אחד מחוץ לבית!
קישור לתמיכה בהדסטארט

עוד פעם מימון-המון?
למה שלא תפני לקרנות הקולנוע ולגופי השידור?

לא רציתי לעשות עוד מימון-המון. אחרי ארבעה מימונים הרגשתי שמיציתי, שחוויתי את כל השמחה והאושר והקושי האינסופי. זו עבודה ממש-ממש קשה, להפיק, לקומם ולרומם מימון-המון ואין לי מספיק מאגרי אנרגיה לכך. אני עובדת בימים אלו על פרויקט גדול, מוזמן, מורכב ומאוד מעניין, פרטי לגמרי, וכך מממנת את חיי. אבל הבנתי שכדי לגמור את הסרט הזה, שהוא הכי דל תקציב, בעצם סרט ללא תקציב כלל ("צוללת" כילה הכל), אזדקק לעזרת כל צופיי היקרים, שמכירים אותי ואת הטרילוגיה, שיוכלו להתגייס לסייע לי להביא את הסרט לידי גמר, ולאחר מכן לחתום את כתיבת הספר.
קרנות הקולנוע וגופי השידור לא היטיבו עמי כל שנות יצירתי, בלשון ההמעטה (יוצאת מן הכלל היא קרן רבינוביץ, שעזרה לי בדיעבד שבדיעבד בתמיכה ב"איפה אלה קרי…" ובסוף ההפקה של "איפה לילבס…"). הקרנות והגופים ואני לא רואים עין בעין את משמעותה של יצירת תרבות וקולנוע משודרת. יש להם אג'נדות אחרות משלי על מה "מתאים לשידור" ומה "לא מתאים". הם רוצים לראות כבר בהגשה הראשונה סרט מוגמר (גם אם יכחישו זאת עד מחר).
זאת ועוד: ההגשות כולן צריכות להיות אנונימיות, על פניו כדי להימנע מהטיות, אבל תגידו לי אתם, איך אני יכולה לכתוב/לצלם הגשה אנונימית לטרילוגיית ילדי העולם? בלתי אפשרי עד מופרך. ולכן, למרות הקושי העצום שבדבר, אני פונה אליכם, לגיוס קצרצר, רזה וקולע ברוח התקופה וברוח הסרט, מעתה ועד ראש השנה:

51,000 ש' תוך 21 ימים | קישור לתמיכה בהדסטארט
ככה. אין זמן. לא מתמהמהים. לא מחכים למשיח.

מדינת ישראל ומוסדות התרבות שלה לא חושבים שיצירתה האלמותית והעשירה של צלמת ספרי הילדים, אנה ריבקין-בריק, ראויה לתמיכה ולהנצחה. הוכיחו לכולם שהם, כרגיל, טועים.

שלכם באהבה ובתודה נצחית,
דבורית שרגל

dvorit.shargal@gmail.com
052-3512025
אפשר להתקשר, לכתוב ולווטסאפ בשמחה

"איפה אלה-קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" מחכה רק לכם

28 יום נותרו למבצע גיוס-המון לסרט הדוקומנטרי שלי, איפה אלה-קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?.

ימים לא קלים. למעשה אין בישראל רגע דל, נהוג לומר, ואין זמן טוב בו דעת הציבור מתפנה לתענוגות קטנים, כמו תמיכה בסרט קטן-גדול, שנוגע בנקודה הרכה של מאות אלפי ילדים לשעבר, שגדלו בישראל בשנות החמישים, השישים והשבעים: ספרי ילדוּת מצולמים בשחור לבן.
אבל הימים הללו, המלחמה המתנהלת כבר עשרה ימים, קשים במיוחד. אני יודעת. אלא שאין מה לעשות. הפרויקט יצא לדרך, ואי אפשר להקפיא אותו למרות המלחמה. ביררתי. ולכן אני מבקשת מאוד את עזרתכם האדירה.

ממש לפני שנה חשפתי את הסרט פה לראשונה, אחרי שלוש שנות עבודה, וזכיתי לתגובות נפלאות. בשנה שעברה מאז השלמתי כמעט את כל המשימות שלקחתי על עצמי, השגתי כמעט את כל המטרות שהיו לי. על חלק מהדברים כתבתי, על הרוב לא.

אני די מתקשה להאמין שעברו כבר ארבע שנים מאז יצאתי למסע, שנעשה בעבודת נמלים, צעד אחר צעד, אבן אחר אבן שהייתי צריכה לחשוף, ולנגב אבק, ולצרף פיסת פאזל אחת לשנייה.
יש רגעים שאני לא מבינה מאיפה היו לי הכוחות, ואיך לא נשברתי בדרך (ואלו מי שעומדים לצדי באש ובמים, על הקרקע ובשמיים), ואיזה כוח אימים מטורף הניע אותי להמשיך הלאה. אני עקשנית ואובססיבית, אבל אפילו אני לא היכרתי את עצמי כך. באמת. למדתי על עצמי הרבה מאוד דברים שלא ידעתי שאני יכולה לעשות.

למדתי גם הרבה מאוד, אולי יותר מדי, על תעשיית הקולנוע בישראל, על המנגנונים, על קבלת החלטות, ומכאן, על הקשיים העצומים הכרוכים ביצירת סרט.
אני חושבת שבסרט הזה סימנתי וי על כל הפרמטרים של קולנוע עצמאי.
ואני בעד עצמאות, שלא תחשבו, כל חיי הייתי הכי עצמאית שרק אפשר, ועודני. אבל יצירת סרט, זה משהו אחר לגמרי.

אני מאוד זקוקה לתומכים נוספים, ורבים, כדי להגיע ליעד שהצבתי. 100,000 ש'. לא חשבתי שזה יהיה כל כך קשה, זאת האמת, והמצב, נו, המצב לא מקל על איש.
אם לא אגיע ליעד לא אוכל לקבל את הכסף שכבר השקיעו התומכים. פשוט כלום.

בקשתי הגדולה מכל הקוראים ומכל מי שתמכו, היא להפיץ את הפרויקט בסביבתם הקרובה, ואו בקרב אנשים שהם יודעים שהנושא קרוב ללבם.
הצלחתכם=הצלחתי.
מודה מאוד מאוד מאוד לכל המתגייסים בעבר, בהווה ובעתיד.
וזה המקום לתמוך ולתרום (לחצו על הקישור).