ממזרע ועד חולון: שבוע חם ל"איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?"

אני מסתובבת לי עם הסרט ברחבי ישראל, ומדי פעם פוגשת אנשים בתל אביב ששואלים אותי: אז איפה אפשר לצפות בסרט?
לטובת כל התוהים והמתלבטים, הנה כל המקומות המופלאים בהם אפשר לצפות באיפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? השבוע.

שלישי, 10.2:
– 11:30, סינמטק תל אביב, הקרנה קבועה לפרפרים החופשיים בבקרים.
– 20:00 באולם במזרע, במסגרת פסטיבל דוקו בעמק. זה מרגש אותי מאוד מאוד: הפסטיבל הראשון בישראל שהסרט משתתף בו. אני אגיע למזרע.

רביעי, 11.2
– 11:30, בלי הסרט, אבל אדבר עליו מעט, בכנס הורות ואל הורות במסגרת יריד הספרים הבינלאומי בירושלים. האירוע יתקיים באולם מס' 3 בסינמטק הירושלמי.

חמישי, 12.2
– 18:00, הקרנת בכורה של הסרט בסינמטק חולון. כן כן.
גם בהקרנה הזו יש מהסערה, ומי שכבר צפה בסרט יודע למה. החולונים ילמדו על כך בערב זה. גם לחולון אגיע.

שישי, 13.2
20:30, סינמטק תל אביב, הקרנה קבועה למי שמוותרים על ארוחת שישי ועל מהדורות החדשות המדכדכות.

שבת, 14.2
שלוש פעמים כי טוב!
10:30, מוזיאון חיפה
17:00, סינמטק ירושלים
17:30, סינמטק תל אביב, ואני אגיע כדי לחתום את השבוע.

הפיצו ושמחו גם אחרים באירועים.

וכמה מסיפורי פייסבוק על מסעותיי בשבוע שעבר:
בספרייה העירונית בבאר-שבע.
בספרייה העירונית בנהריה:
בספרייה העירונית בנהריה הושקעו יותר מ-100 מיליון ש' (אאוצ'!). הקומות, המפלסים, חדרי הילדים המתוחכמים, זה לא ייאמן. בתוך הכורסה שאני יושבת בה אפשר להקשיב לסיפור הבוקע ממנה. אבל זו רק ההתחלה של הסיפור היומי. אחרי הקרנת איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? באודיטוריום הגיע שלב השיחה, וזו הייתה השיחה הכי שוקינג עד כה.
מישהי מהקהל מספרת: "בשנת 1957 הייתי חיילת, עמדתי עם חברה וחיכינו לטרמפ לנצרת. במכונית שעצרה לנו היו אנה ריבקין-בריק, לאה גולדברג ועוד מישהי. הן סיפרו לנו שהן בדרך לצלם ספר על ילדה מרמת יוחנן ולקחו אותנו לאכול חומוס".
צמרמורת אחזה בי. הכוונה ל"מלכת שבא הקטנה", אמרתי וסיפרתי לנהרייתים את סיפורו של הספר, ולמה הוא לא מופיע בסרט, ואיך פגשתי וצילמתי את הגיבורה שלו. ואז קמה אישה שנייה ואומרת: "כן, שולה (מלכת שבא) הייתה חברה של בעלי".
ואחרי תום הסשן מספרת לי אישה שלישית: "אני למדתי אצל לאה גולדברג בירושלים. האולם הענק היה מלא תמיד, והיא לא יכלה לסבול שמישהו מאחר או פוצה פה. היא נהגה להדליק סיגריה בסיגריה".
ואז הצטלמו איתי כמה אנשים, ומישהי לקחה אותי לרכבת וסיפרה לי שיש לה שבעה ילדים ושהיא הגיעה לנהריה מגוש עציון. היא עושה כל מיני מבחנים לעיר שעומדת בכולם: 1. במעבר חציה עוצרים להולכי רגל 2. במכולת מוותרים לך על חצי שקל 3. החתולים בעיר שבעים וחייכנים 4. אופניים וקסדה שהבת שלה שכחה בתחנה המרכזית חיכו לה שם שלושה ימים. נו, לא שווה כל המסע הזה בשביל ישראל?

וגם, מן הארכיון, ומתיק התחקיר של הסרט: מה כתבה לאה גולדברג על אלה קרי הילדה מלפלנד ב-1954?

– וגם ראיון שאני מאוד אוהבת ברפובליקה הספרותית של עדנה אברמסון.
– וגם הסרט במסד הנתונים של IMDb.